מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
טיוטה
יְלָדַי לֹא יִצְטָרְכוּ לִכְתֹּב עַל דְּעִיכָתִי.
אֲנִי מְתַעֶדֶת אוֹתָהּ,
וְזֶה חֵלֶק מִן הַגֵּהִנּוֹם שֶׁבַּשְׁפִיּוּת.
אֲנִי מַעֲמִידָה פָּנִים
בִּכְתַב סְתָרִים אִישִׁי, חֲרִישִׁי.
כָּל אָדָם קוֹרֵא בּוֹ כְּפִי הֲבָנָתוֹ.
כְּשֶׁהוֹדִיעוּ לִי שֶׁאִמִּי מֵתָה, לֹא הֶאֱמַנְתִּי.
כְּשֶׁטִּלְפַנְתִּי לִשְׁאל, כַּמָּה נֶעֶלְבוּ!
יְרִידָה אֶל הַשְּׁאוֹל אוֹ עֲלִיָּה לַשָּׁמַיִם
הֵן, לְפִי שָׁעָה, מַאֲמָץ שֶׁצָּרִיךְ לִדְחוֹת.
הַכֹּל, כַּנִּרְאֶה, יִשָּׁאֵר סָמוּי.
לֹא פַּסְיוֹנִים וְלֹא מִיסוֹת,
כִּי אִם אִשָּׁה שֶּהִסְתַּלְּקָה.
היי רותי
את משוררת גדולה
מעניינת
משעשעת
קלילה
ודוקרת
שלך טובה
שיר מצויין תודה על התזכורת והניעור.
וכן גם על התיעוד, שלי.
שיר יפה מאד.
אם כי איני רואה הסתלקות כתהליך פשוט, כי אם תהליך שמתמשך אל תוך דבר הרבה יותר מורכב ממה שקורה לנו כאן.
הרי כאן אנחנו די מפשטים מלשון פשוט, את תהליך החיים.
בכל אופן אני מבינה את הצורך להיות אישה שהסתלקה.
הִסְתַּלְּקָה. מאיפה הבאת את זה?
זה כל כך קרוב למילה:
הסתכלה.
את מסתכלת לעומק של כולם לכן את נערצת.
מי שנעצרת איננה נעצרת.
רות
רותי שיר מפוכח כל כך ונהדר
יצא לי רותי, לא יודעת למה, הכוונה רות כמובן.
רות – שיר בלתי רגיל , מרגש מאד מעודן ואמיץ
מאד מאד אוהבת
הפתיח מרגש מאד (ואינו נזקק כלל לשורה השלישית של הבית) כמו-גם שורת המחץ שבסיום. אומרים שבחלוף השנים אנו נעשים דומים להורינו; ואני תוהה אם גם מותנו נעשה דומה למותם.
שיר כואב ומפוכח מאוד
עצוב הגהנום הזה של השפיות
הכי קשה
שמחה לתגובות האוהדות שקיבלתי. כולכם ידידים אנינים ואני מקבלת את הערותיכם בחיבה וברצון.
לא, את לא מסתלקת לנו. את פה להישאר לעוד הרבה הרבה זמן, ולכתוב ולכתוב ולכתוב.
אל תגידי אחרת. זה מעציב אותי מדי.
מצטרפת לדבריך ענת היקרה
תודה לכן ענת וחנה. דומני שהשיר מתייחס לעתיד. כנראה.
לרות
יש משהו מתעתע-מרתק בכתיבה שלך. את משחקת עם הקורא המנסה לחבר בין הבתים שנדמה שכל אחד מהם המשך של השני. אך כשיורדים לעומק העניין מגלים שיש "טוויסט" ובעצם הם לא ממש המשך ישיר. ומה שמבלבל אבל יפה הוא שבסופו של דבר יש אחדות ושלמות ברעיון ובביצוע.
מבלבל ,אבל מאד יפה
מרגש ואמיץ
תודה לך גיורא על ראיית התעתוע.תודה אורלי, שמחה שהגבת.
הבית הראשון מביא אותי להוריד את הכובע בפני אישיות כזאת.
והמילים
"יְרִידָה אֶל הַשְּׁאוֹל אוֹ עֲלִיָּה לַשָּׁמַיִם
הֵן, לְפִי שָׁעָה, מַאֲמָץ שֶׁצָּרִיךְ לִדְחוֹת"
עושות לי צמרמורת
שיר מרגש, ומהמם (במובן המם לפי המילון – גרם לערפול חושים, להלם או לאובדן ההכרה)
רות יקרה,
שיר יפה, חזק, נוגע ללב. מתי כתבת אותו?
אני חייב להוסיף "הרחוק" למלה "עתיד"
בתגובה שלך.
לוסי ועקיבא יקרים, שמחתי על תגובותיכם האוהבות ואיכפתיות… בינתיים זה שיר, עתידי.
רות, כל כך הזדהיתי עם השיר, באופן אישי ורגשי
אני מאמצת את אומץ ליבך לכתוב בגלוי ובסמוי
על תחושת הצורך לתעד כדי להשאיר טיוטה לחיים.
המודעות לגבי מה שישאר אחרינו בידי ילדינו..
כמוך, אני מטופלת בתחום הבריאות ומאחלת לך
רק התחזקות של גוףונפש כדי להמשיך ליצור
כל כך נפלא. תודה לך.
רות, אני פשוט מעריצה את השורות שלך. הן כאילו מדברות, ובכל זאת שרות. ובעיקר כל כך מדוייקות. את פשוט משוררת נפלאה. שמחה כל כך שהתוודעתי לשירייך דרך המטע.
איריס אליה, אני עוקבת אחר כתיבתך, יש לך יכולת כתיבה קלה ושופעת. אשמח אם תספרי לי [לנו] מה מעשייך מעבר לאוקינוס.
רות יקרה, מחמאה ענקית שאני נוצרת אל ליבי.כי שירייך, הגם שאינם קלים בדרך כלל, שופעים, אבל אף פעם לא עולים על גדותיהם. תמיד במידה הנכונה, המדוייקת. טיפה, או מילה, אינה מבוזבזת. פשוט שירה גדולה.
אנחנו בבוסטון בשל שנת שבתון של בעלי, שהוא מרצה למשפטים ופילוסופיה.
בסוף השנה אנחנו חוזרים לארץ. בעזרת השם, חייבת להוסיף.ואז גם אניח ידי על ספרייך. שתהה הקריאה שלמה.מחכה לזה מאד.הקריאה במחשב אינה אהודה עלי, בלשון המעטה.
חג שמח אור וחום,
שלך מאד, איריס.
כמה יפה:
יְלָדַי לֹא יִצְטָרְכוּ לִכְתֹּב עַל דְּעִיכָתִי.
אֲנִי מְתַעֶדֶת אוֹתָהּ
מיכל וסבינה, רב תודות על המלים הטובות. בריאות וחג אורים שמח לכולנו.
גרסה מעט שונה מזו שבה הוצג השיר כשהשקת את בלוגך.
כשמו כן הוא.
🙂
כך או כך, השיר מחולל מעברים עוצמתיים בין השורות ובנפש הקורא בדילוג המרשים מילדי הדוברת לאמהּ ועד לשורות המהפנטות:
יְרִידָה אֶל הַשְּׁאוֹל אוֹ עֲלִיָּה לַשָּׁמַיִם
הֵן, לְפִי שָׁעָה, מַאֲמָץ שֶׁצָּרִיךְ לִדְחוֹת.
שחר מריו יקר, רק שלשום עליתי על העובדה שהשיר חזר. כנראה שהיה עניין של מצב רוח. וגם רמז לעלי להיות מסודרת יותר… ותודה על ההמלצה הלבבית.
שיר יפה להפליא
כשאני קוראת את שיריך תמיד אני תוהה האם באמת הבנתי את כוונתך, וכמה מהשיר את כותבת לעצמך ככתב סתרים שרק את יודעת לפרש.
מאד אהבתי את השיר.
מיכל יקרה, כתב הסתרים כביכול ברור מאין כמוהו. ומה שאינו ברור לך, נסתר גם ממני לרוב.