רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
.jpg)
יפים מאוד החוטים שאת טווה רות בין הסיפור לאודיסיאה של הומרוס ולמשמעויות הקבליות (שושנה היא סמל למלכות היא כנסת ישראל) יפה את חושפת במאמרך את רב רובדיותו של הסיפור הנפלא הזה ,רות
תודה חנה, עוד פרק אחד וכל אחד יסיק את מסקנותיו. שמחה שדרכי נראית לך.
מרתק. איך לא ראיתי את זה?!
כמה טוב להיזכר בחוויית הקריאה בספור זה.
יעקב רייכניץ הופנם אצלי כסמל של היחיד המאושר בבדידותו-עבודתו.
סבינה יקרה, השקעתי עש/רות קריאות במשך השנים והנה נפל התבלול [שמעוני? כמדומני] וראיתי מה כתוב באמת.רכניץ עיצבן אותי בפסיביות אגרסיבית… שירוצו אחריו. הוא חולם?!
רות יקרה, טוב שפנית לעגנון, ברגעים קשים עגנון וההומור הציני שלו, מחזירים אותי הביתה, לטוב ולרע, אבל הקרקע מוצקה.
מעטים הם הסופרים, שושנה, שכאשר חוזרים אליהם פעם אחא פעם, מפיקים עןד ועוד תובנות. אם כתוצאה ממאמר זה, שלצערי הוא קטוע בשל אילוצי מקום, ישובו לקרוא ב"שבועת אמונים" בעיניים רעננות, דייני.
זה מאד מעניין, רות. קראתי עכשיו את שלושת החלקים ברצף ועוררת בי סקרנות עצומה לחזור לסיפור.
נזכרתי שגרשום שלום דיבר פעם על חוסר הרצון של עגנון להודות בהשפעות ספרותיות כמו השפעת קפקא על "ספר המעשים" שלו, והוא טען בפני שלום שמעולם לא קרא את קפקא ושלום לא האמין לו כלל.
ענת, גב' עגנון קראה את קפקא, ומן הסתם הספר היה בבית. כמו גם פאוסט של גתה וסיפור הכלב ועוד. אפשר לקרא שמץ ממשהו וזה גרעין פורה מאין כמוהו. אבל כאן מדובר בתזה של וינינגר, הפסיביות של היהודי המודרני, ובעוד בעיות ברומו של עולם, העולם היהודי…
עגנון ראה מחזות של איבסן וציין זאת בסיפורים. היהודי דובר הגרמנית היה בעיניו יצור מרתק ובעייתי. כפי שתראי להלן, בפרק האחרון.כמו גם המצב היהודי בגלגוליו… ומה נשתנה מאז?