גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש

מדינאות ישראלית     בַּזְמָן, מִתְנַהֶלֶת כִּמְטוּטֶלֶת שָׁעָה אֲחוֹרָה, שָׁעָה קָדִימָה מִטַּלְטֶלֶת לְפִי רְצוֹן הַמּר"ן   בַּמֶּרְחַב הִיא מִתְנַחֶלֶת אֶת דַּרְכָּהּ לְשָׁלוֹם סוֹלֶלֶת כְּדֹב רוּסִי הַמְּחוֹלֵל טַנְגוֹ – צַעַד לְפָנִים וּשְׁנַיִם לְאָחוֹר.    

  ללא גבול בר הגנה     הָיֹה הָיְתָה אִמָּא אַוָּזָה    שֶׁאָהֲבָה אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ ּ לְלֹא גְּבוּל בַּר הֲגָנָה פִּטַמְתָם הַפּוֹתָה עַד שֶׁלְתִפְאָרָה צָמְחוּ וְהָפְכוּ  לְפוּאָה גְרָה צולם בחבל פריגור בכבר העיר  Sarla , בירת תעשיית כבד האווז

פָּזֶל   סרט שצפיתי בו במסגרת פסטיבל הסרטים של חיפה המביא את סיפור החניכה של מריה,  אישה ארגנטינאית בת חמישים, אשת איש העיוור לצרכיה ואם לשני בנים, האוהבת את בני משפחתה ודואגת לצרכיהם וזוכה  מהם בתמורה באהבה והערכה פטריארכאליים (אשתי קוראת לזה, אהבת הכורסה הנוחה). הסרט מתחיל ביום הולדתה החמישים של מריה שגם בו, יום חגה, היא טורחת מתרוצצת ומגישה ...

צולם ברובע היהודי בפריס

  סימני סתיו 1) הַיָּם  רוֹגֵשׁ הַחוֹף לֹא מֻכְרָז הָרַחֲצָה אֲסוּרָה   אִשָּׁה בְּהִירָה   נִכְנֶסֶת לַמַּיִם   כֶּלֶב שָׁחוֹר מִתְרוֹצֵץ בֵּין קִירוֹת דְּאָגָה      אִשָּׁה צוֹחֶקֶת מִכָּל הַלֵּב כֶּלֶב מְיַבֵּב.     2) בַּמִּדְרָךְ הַזָּהֹב הָרַךְ  בְּחוֹף דָדוֹ דָּרוֹם זוּג פּוֹסֵעַ לְבַדּוֹ וְיָדָהּ בְּתוֹךְ יָדוֹ   וּבוֹדֵד סְתָוִי הַצּוֹעֵד בַּחוֹל הַלַּח  רוֹאֶה אוֹתָהּ דּוֹאָה סְנוּנִית שֶׁל פְּרֵדָה.  

  רקדן פתאום (expression primitive)    בְּרִקּוּד יַלְדוּתִי הֶעָצוּר , צַעֲדֵי אֲחוֹתִי מְהַסְסִים   (הַס מִלְהַזְכִּיר שִׁתּוּק יְלָדִים) אָחִי, רַקְדָן מִבֶּטֶן אִמִּי  רַקְדָנִית-בֶּטֶן כְּבוּשָׁה (אֲבוֹי לְאָבִי קְשׁוּחַ הָאַגָּן שֶׁמִּגֹּדֶל הַבּוּשָׁה נָּעַל אֶת גַּנָהּ) וַאֲנִי יֶלֶד שָׁמֵן, מִתְבּוֹנֵן   מִתְאַבֵּן    בְּסִפּוּר יַלְדוּתִי הַלֹּא מְסֻפַּר, אֲחוֹתִי בָּרְחָה מֵהַבַּיִת עִם פְרֶענק אָחִי הָיָה כְּבַד פֶּה, אַלְלַי         וְהַלְוַאי עָלַי קְלִילוּת רַגְלָיו         בְּרִקּוּד הַזוּגוֹת.  אִמִּי הָיְתָה קַלַת ...

האיש הירוק   הָאִישׁ הַיָּרֹק שֶׁלִי מִזֶּה יָם שֶׁל שָׁנִים  הוּא צוֹפֶה נִצְחִי כָּזֶהוּ אֲהוּבִי הַיָּרֹק       –   נָכוֹן תָּמִיד! מַעֲבִירֵנִי בְּבִטְחָה כְּבִישִׁים אֲדֻמִּים הַסְלוּלִים  בְּלִבּוֹ הַטּוֹב דּוֹאֵג שֶׁרַגְלִי לֹא תִּמְעָד  בְּלִי לְהִתְעַנְיֵן, לְאָן פָּנַי מוּעָדוֹת   הָאִישׁ הַיָּרֹק שֶׁלִי    אֵינוֹ מֵבִין אוֹ מַאֲמִין בְּאַהֲבָה שׁוֹתֶתֶת דָּם .

בדמי ימיו    מָחֳרָתַיִם  בִּשְׁתַיִם בַּלַּיְלָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יַגִּיעַ הַיּוֹרֶה   בְּאַחַת וּשְׁנִיָה  יָקִיץ קֵץ הַקַּיִץ יִמְצְאוּהו מֻטָּל בַּרְחוֹב רָטֹב מִזֵּעָה  יָרוּי בְּרַקָּתוֹ

    Le gouffre de Padirac   היה היתה בחבל פריגור אשר בארץ צרפת מערה יפהפיה שנרדמה לפני מליון שנים  והנה, לפני כמאה שנה העירוה שני ילדים סקרנים משנת היופי שלה ומסרוה בתמימותם לידיהם של מבוגרים אכזריים.  יוֹם אֶחָד בְּשֶׁלְהֵי עִידָן הַחֲמָמָה, בִּקֵּר בַּמְעָרָה גבר  שָׁכִיחַ וכָחִיד מִזַּן 'אֲנִי', עָמַד בַּתּוֹר בְּחֹם של 39 מעלות , קָנָה כַּרְטִיס ב-9.80 אֵירוֹ ויָרַד בַּמַּעֲלִית דחוסה ...

מראה משפחתית קעורה   אֶחָד צַחְקָן   חַבְּקָן נַשְׁקָן דַּבְּרָן רְחַב-לֵב מִתְלַהֵב, אָהִיב       וְאָחִיו הִפּוּכוֹ –  הִשְׁתַקְפוּת כְּעוּרָה .