גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
פָּזֶל
סרט שצפיתי בו במסגרת פסטיבל הסרטים של חיפה המביא את סיפור החניכה של מריה, אישה ארגנטינאית בת חמישים, אשת איש העיוור לצרכיה ואם לשני בנים, האוהבת את בני משפחתה ודואגת לצרכיהם וזוכה מהם בתמורה באהבה והערכה פטריארכאליים (אשתי קוראת לזה, אהבת הכורסה הנוחה).
הסרט מתחיל ביום הולדתה החמישים של מריה שגם בו, יום חגה, היא טורחת מתרוצצת ומגישה אוכל ושתייה לאורחים הגודשים את ביתה, עד שלפתע בלהט השֵרות, נשמטת מידה צלחת גדושה קציצות ונשברת . בעלה מציע לה עזרה, אך מריה מסרבת ובהתאם למיטב הריטואל הזוגי המנומס, הוא נשאר לשבת.
מריה אוספת את השברים, לוקחת אותם למטבח, מניחה אותם על כסא ומרכיבה כהרף עין את הצלחת מחדש. שבר אחד חסר והיא חוזרת לחדר האורחים כורעת על ארבע ומחפשת אותו . והנימוק בפיה, שאף אחד לא ייפצע. זו סצנת מפתח בסרט הרומזת על התפתחות העלילה בהמשך .
אחת המתנות שמריה מקבלת ליום הולדתה הוא פזל בן אלף חלקים. מריה מגלה שהיא טובה בהרכבת פזלים וכפרפראזה על מאמר השיר : 'פתאום קמה אישה בבוקר, מרגישה תשוקה והולכת בעקבותיה .' מריה הולכת לחנות פזלים כדי לממש את תשוקתה החדשה ושם תוך כדי ליטוף חושני של תמונות על גבי האריזות, נתקלת במודעה התלויה על הקיר : "דרוש שותף לטורניר פזלים". מריה אוזרת אומץ ובלי לשתף אף אחד בהתלבטויותיה , עונה למודעה ובמקביל לבניית פזלים היא בונה לעצמה מקטע חיים שלם ומלא מחתיכות זמן גנובות . פעמיים בשבוע היא נפגשת עם גבר מבוגר וזר שחי בבית אריסטוקרטי רחב ידיים בחברת סוכנת בית , איש משכיל מעולם תרבותי חברתי שונה לחלוטין משלה המתחרה בטורנירים להרכבת פזלים .
סביב הרכבת הפזלים בלחץ זמן נבנית מערכת יחסים עדינה בין השניים עם גבולות מוגדרים (מריה מודיעה מראש שהיא לא תשתתף בטורניר בינלאומי בידעה שזה יביא לשבר ביחסיה עם בעלה) , אך לא זו הנקודה החשובה בסרט. הגבר הזר הוא כלי שהזדמן למריה ובו היא נעזרת כדי לבנות לה עולם חדש מנותק לחלוטין מעולמה הישן. גם העובדה שבסופו של דבר היא נעתרת לשותפה וכנראה שוכבת איתו, יותר משהיא מעידה על תשוקה, נראית כביטוי של הכרת תודה.
מריה מנהלת בהצלחה מערכת יחסים כפולה – אחת עם בעלה ומשפחתה והשנייה עם הגבר הזר ועולם הפזלים. יש אנלוגיה בין התנהלותה של מריה בחייה הכפולים לבין מלאכת הרכבת פזלים. שני הדברים מתנהלים בסבלנות , דבקות במטרה , בניית משהו חדש בלי הרס הקיים ותוך ניצול אופטימלי של הזמן.
לסיכום, סרט עדין, חכם ובשל למרות היותו סרט ביכורים של הבמאית נטליה סמירנוף .
לפי סולם ההערכה שלי – צפיית חובה.
ביקורת מרתקת ,אהוד,האם הסרט מוסרט עכשיו בבתי הקולנוע? חייבת לדעת יותר על הפאזל ,שהוא לייט מוטיב בספרי הבא עוד בטרם שמעתי (עכשיו לראשונה על הסרט)
יש חנות לפאזלים ?
מדהים איך רעיונות דומים עולים אצל יוצרים, יונג קרא לזה תת מודע קולקטיבי
מדהים
תודה על המאמר
חנה
מסכימה עם כל מילה. ביקורת מעולה ומדוייקת.