גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
התמוֹדדמוּת
שְׁנָתַיִּים יָמִים
נָחָה אִמִּי בְּשָׁלוֹם
בְּמִשְׁכַּב כְּבוּיִים.
אֵין-אוֹנִים, נִסְחֲבָה
מִשּׁוּק הַחַיִּים
עִם סַלִּים גְדוּשֵׁי
רִיק
לְעוֹלָם לֹא לָהּ
אָבִי, נֵצֶר לְסוֹפְרֵי סת"ם
סַרְבַּן מִלְחֲמוֹת אֲדָמָה
צִיֵּת מִיַּד לְצַו קְרִיאָה
שֶׁל הַשָּׁמַיִם
וָאֲנִי מִתְכָּתֵב.
מְנַסֵּה לְעַכֵּב.
מְחַשֵׁב צְעָדַי לִקְרָאת,
אֲגוּדָל בְּצַד עָקֵב .
בוקר חם!
מתבקש הסבר לכותרת הפוסט – "מחשבות בעקבות מותו של מתי מילוא".
אולי; מותו מרצונו שלו… או כוכבית עם הסיפור בקצרה. לדעתי זאת יכולה להיות כותרת השיר. או פשוט, – "התמודדות עם המוות".
השיר מדבר בעד עצמו-עצמך ולכן אני מציעה לך אפשרות שונה לבית השלישי.
וָאֲנִי מִתְכָּתֵב
אִתּוֹ וְאִתָם
מְחַשֵׁב צְעָדָי
עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל.
שבת שלום ומבורך! ~ רוחה
רוחה, תודה על התגובה וההצעות. היות ומדובר בשיר אישי ולא במניפסט חברתי אני מעדיף להשאירו ללא שינוי. סוף שבוע פוכי
ובכל אופן, שניתי. מה שמוכיח שהשיר וכותבו, חיים מרגע לרגע
בדיוק, והלא זה ההבדל בין החיים לאלו שלא
יעקב ידידי, שמח שקפצת לבקר