רות,
רוּת שֵׁם אֲמִיתִי
הָיְתָה שָׁנִים, אַהֲבָתִי,
אַהֲבָה מֻתֶּרֶת
בְּרִשְׁיוֹן כַּבְלֵי הַדִּמְיוֹן
אַהֲבָה מֻשְׁלֶמֶת
קְשׁוּבָה וְאִלֶּמֶת.
רוּת אָהֲבָה אוֹתִי
אַהֲבָה מִתְמַסֶּרֶת
אַהֲבָה נְטוּלַת רֶסֶן
בְּמִסְגֶרֶת הָהִגָּיוֹן
וָאֲנִי אָהַבְתִיהָ אַהֲבָה נִסְתֶּרֶת
אַהֲבָה כֹּה גְּדוֹלָה
עַד שֶׁיָּכֹלְתִי לִכְתֹב מְגִילָה
אוֹדוֹת אַהֲבָתֵךְ אוֹתִי רוּת
וְאֶסְתַּפֵּק בְּלֶקֶט שְׂעוֹרִים
מִשְׂדֵה הַשֶׁלֶף שֶׁל אַהֲבָה קְצוּרָה –
דָּבַקְתְּ בִּי וְאֶל אֲשֶׁר הָלַכְתִי הָלַכְתְּ
וּבָאֲשֶׁר לָנְתִי לָנְתְ עִמָּדִי
וְאַף שֶׁעַמֵּךְ לֹא הָיָה עַמִּי
(הו מוֹאֲבִיָה מֻתְאֶבֶת-לֵב)
(הו מוֹאֲבִיָה מֻתְאֶבֶת-לֵב)
הָיִיתִי אֶלֹהַיִּךְ הזמני, כָּךְ
שֶׁהַכָּל הִתְנַהֵל שִׁגָּעוֹן
עַד שֶׁהֻתְקְפָה הָפַנְטַזְיָה
בְּקַדַּחַת שִּׁגָּרוֹן
וּבְשֶׁל עִנְיָן כֹּה פָּעוּט
לְפֶתַּע, מֵתָה רוּת.
אחד השירים המצויינים שלך, אהוד. מהודק, קולח ונוגע.
תודה לבנה