בננות - בלוגים / / למה מתה רות ?
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

למה מתה רות ?

 

רות,  
 
רוּת     שֵׁם אֲמִיתִי
הָיְתָה שָׁנִים, אַהֲבָתִי,
אַהֲבָה מֻתֶּרֶת
 בְּרִשְׁיוֹן כַּבְלֵי הַדִּמְיוֹן
אַהֲבָה מֻשְׁלֶמֶת
קְשׁוּבָה וְאִלֶּמֶת.
רוּת אָהֲבָה אוֹתִי
אַהֲבָה מִתְמַסֶּרֶת
אַהֲבָה נְטוּלַת רֶסֶן
בְּמִסְגֶרֶת הָהִגָּיוֹן
וָאֲנִי אָהַבְתִיהָ אַהֲבָה נִסְתֶּרֶת   
            אַהֲבָה כֹּה גְּדוֹלָה
עַד שֶׁיָּכֹלְתִי לִכְתֹב מְגִילָה
אוֹדוֹת אַהֲבָתֵךְ אוֹתִי  רוּת
וְאֶסְתַּפֵּק בְּלֶקֶט שְׂעוֹרִים  
מִשְׂדֵה הַשֶׁלֶף שֶׁל אַהֲבָה קְצוּרָה  –   
דָּבַקְתְּ בִּי      וְאֶל אֲשֶׁר הָלַכְתִי הָלַכְתְּ
וּבָאֲשֶׁר לָנְתִי      לָנְתְ עִמָּדִי
וְאַף שֶׁעַמֵּךְ לֹא הָיָה עַמִּי
(הו מוֹאֲבִיָה מֻתְאֶבֶת-לֵב)  
הָיִיתִי אֶלֹהַיִּךְ הזמני, כָּךְ
שֶׁהַכָּל הִתְנַהֵל   שִׁגָּעוֹן
עַד שֶׁהֻתְקְפָה הָפַנְטַזְיָה
בְּקַדַּחַת שִּׁגָּרוֹן  
וּבְשֶׁל עִנְיָן כֹּה פָּעוּט
לְפֶתַּע, מֵתָה רוּת.  

 

 

 

2 תגובות

  1. לבנה מושון

    אחד השירים המצויינים שלך, אהוד. מהודק, קולח ונוגע.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן