בננות - בלוגים / / נקמת אם לא ברא השטן
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

נקמת אם לא ברא השטן

 

 

 

זה שיר שנסיבות הארועים הביאו להשלמתו
(ותסלח לו חוה זמירי שהוא נכתב מנקודת מבט של אם למרות שאין סכוי שכותבו ילד אי פעם ) 

                        'הכורים חולצו מבטן האדמה   

                        והעולם חוגג'    (מן העיתונות)
 
אמא אדמה
 
וּמָהוּ אוֹתוֹ עוֹלָם צוֹהֵל?
בָּנִים הַמִּתְנָאִים בְּצֶלֶם אֱלֹהִים
הַכּוֹרִים מֵרֶחֶם אַכְזָר     
אֶת אֲחֵיהֶם הַלְכוּדִים
בְּבֶטֶן אַדְמַת הַמִּדְבָּר   
וְאֵם אִלֶּמֶת וּקְפוּצַת אָגָן   
שֶׁמוֹחֶלֶת לָאָב שֶׁבַּמְרוֹמִים
שֶׁלֹּא מַרְוֶה אֶת צִמְאוֹנָהּ  
וּמְשַׁלֵּחַ בָּהּ אֶת חַמָּתוֹ הַלּוֹהֶטֶת
מִזֶּה מִלְיוֹן שָׁנִים     
לֹא סוֹלַחַת לַבָּנִים שֶׁלֹּא הִרְדִימוּהָּ  
שָׁעָה שֶׁקָּדְחוּ בִּקְרָבֶיהָ הַצְחִיחִים
תְּעַלַת לֵידָה בְּעֹמֶק  622 מֶטְרִים
             אוֹתָם בְּנֵי-חֲלוֹף הַחוֹגְגִים נִצָּחוֹן
                     זְמַנִי לְעוֹלָם
          עַל עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב
 
וַחֲמַת הַיּוֹלֶדֶת?   בִּטּוּיָהּ     
רְעָדָה לֹא נִשְׁלֶטֶת
מְלֻוָּה בְּגַלֵּי צוּנָמִי     
בְּאֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה.

 

 

 

2 תגובות

  1. מירי פליישר

    שיר מעניין. הייתי קוראת לה ה א ם ולא סתם אם.

    • אהוד,

      אולי תנסה, הפרס נדמה לי הוא מליון שקל או דולר, או שאולי עם ריביות, הצמדות, שערי פריים למיניהם, ועצם העובדה שאיש לא הצליח – העלתה את הסכום? (בצחוק)

      אין דין זונה כדין אם.

      המשוררים הטובים ביותר שלנו כתבו על אימהות את השירים הנפלאים ביותר שיש. בזה אולי יש יתרון למשוררים על פני נשים.

      לדוגמא, שלוש אימהות – אלתרמן.
      בת הרב ואימה – שטרניחובסקי
      ועוד רבים אחרים.

      לגופו של שיר,
      נדמה לי שאין כל כך הבדל בין כאבו של אב לבין כאבה של אם.

      אלא אם כן אולי אתה מתכוון בשירך לאמא אדמה?

      חוה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן