בננות - בלוגים / / הכל עובר חביבי – שיר לימים הנוראים שבין יום השואה ליום הזיכרון
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

הכל עובר חביבי – שיר לימים הנוראים שבין יום השואה ליום הזיכרון

 

הכל עובר חביבי
 
עוֹבֵר בְּהַר חוֹרֵב וּבְאֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה 
רוֹאֶה אוֹתָה עֲצוּבָה וְצוֹפֶרֶת
מָחָר תַּחֲבֹש מַסֵּכַת שִׂמְחָה
יְלָדֶיהָ זְקֵנִים מִצְבִירַת דַּקּוֹת דֻמִּיָה
לֹא מִזְמַן טָבְחוּ בָּם בְּחַג הַחֵרוּת
שׂוֹרְדִים עוֹד יוֹם שׁוֹאָה
הַשָּׁנָה לֹא נִצְחוּ בְּאַף חֲזִית
בְּכַמָּה אֲחֵרוֹת –  עֲקֵדָה.
 
עוֹבֵר בְּחוֹרֵב, הָרַמְזוֹר אָדֹם
מוֹכְרִים דֶּגֶל כָּחֹל-לָבָן  בְּחָמֵשֶׁקֶל  
מְחִיר מְצִיאָה  וּמְעַט קוֹנִים  
גַּם הָעִבְרִית לֹא מִי יוֹדֵעַ מָה .
עוֹבֵר בְּמוֹרִיָּה, הַמְתִיחוּת גּוֹאָה
גַּל אָדֹם מִתְנַפֵּץ  בְּחָזִיתוֹ
שֶׁל אוֹטוֹבּוּס  37 . וּבַאֲחוֹרָיו
שֶׁלֶט : 'מִפְעָל הַגְרָלָה יוֹמִי'
 
וּמֵאָחוֹרָיו, יִשְׁרְאֵלִי חָרֵד מִתְפַּלֵּל
שֶׁרַק לֹא אֵלֶךְ לַעֲזָאזֵל עִם מְחַבֵּל 
וּבְיָרֹק לַחַיִּים, עוֹבֵר לִשְׂדֵרוֹת סִינַי
וְהָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת בַּטֶּלֶבִיזְיָה
אִישׁ מְשׂוּפָם  וְסַוָּרִים בַּעֲלֵי-גּוּף
סוֹגְרִים אֶת נְמַל חֵיפָה  
בִּדְאָגָה לַמַּשְׂכּוֹרוֹתֵיהֶם
הַמִסְתַחְרְרוֹת בְּגוֹבָהּ מְנוֹפֵי הֶעָנָק  

אַתָּה לֹא תַעֲבֹר
אוֹתִי
לֹא הַיּוֹם וְלֹא מָחָר
צוֹעֵק גְּלוּחַ מֹחַ בַּגִּ'יפּ שֶׁעָבַר
מֵעָלָיו מִתְנוֹפְפִים  כּוֹכָבִים וּפָסִים.
הֶהָרִים גְבוֹהִים יוֹתֵר בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה
מִכִּיס פָלוּגָ'ה  שֶׁבְּעִירָאק
כָּך שָׁרִים בְּמִצְעַד הַגַּאֲוָה הַנֶּעֱרָךְ 
 בִּ Ground Zero, נְיוּ-יוֹרְק.
 
תַזְכִּירוּ לְעוֹבֵר-אֹרַח
אֵיפֹה הִתְחִיל הַמַּסַּע הַזֶּה
וּבִשְׁבִיל מָה הוּקְמָה רֹב מְהוּמָה
וְאוּלַי, לֹא הָיוּ הַדְבָרִים מֵעוֹלָם
רַק זִכְרוֹנוֹת , רַק זִכְרוֹנוֹת
כָּאן מְהַלְכִים עַל בְּהוֹנוֹת
בְּאֶרֶץ חֶמְדַת אָבוֹת
שֶׁיְלָדֶיהָ יְשִׁישֵׁי קְרָבוֹת.
 

ימים נוראים, אייר תשס"ג 
וחוזרים מדי שנה 
באותה עונה 
בשינויים קלים  

 

2 תגובות

  1. אהוד שלום,

    קראתי פעמיים את השיר המרגש הזה והזדהיתי עם עובר האורח.
    השיר, לצערינו, עמוס בכל כך הרבה חוויות שאני מרגישה צורך להתעמק בו ביום הזיכרון הקרוב.

    השתמשת בשיר בהרבה מילים מעניינות ולפי הקריאה שלי את השיר, חיצי הביקורת המוצדקים שלך מרוככים: תיבלת את סלט הבלאגן שלנו בקורטוב של נימה הומוריסטית, בעיקר עם הקריצות והרמיזות המקראיות.
    לדעתי זה מעצים את העצב שלי כשאני קוראת את זה.

    אני מרגישה שאתה מצליח לצייר בדמיון של הקוראים את מראות ארץ המוריה

    אני מוכרחה להתארגן לשבת אבל רציתי להגיד לך ששמתי לב לשיר הזה והוא מאוד מעניין אותי.
    קריאה מחודשת ביום הזיכרון תיתן לי אופק רחב יותר לגביו.

    ובינתיים,
    רק שבת של שלום ורוגע
    ל כ ו ל נ ו

    אמן

  2. מירי פליישר

    שיר חזק ומרגש

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן