התחבר
בננות - בלוגים / / כל אחת/ד ופראג שלה/ו – שיח רשמים עם איריס קובליו
גילגול איטי

  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

כל אחת/ד ופראג שלה/ו – שיח רשמים עם איריס קובליו

 

 

 [ רגשות מעורבים ]

 פראג

 
בֵּית הַכְּנֶסֶת קְלָאוּזֶן.
שְׁלֹשָה דַפִּים מִתּוֹךְ יוֹמָן שְׁנַת מוֹתְךָ
אֶלֶף תְשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם
מוּטָב לְדָלֵג עָלֶיהָ בַּסִּכּוּם הַכְּלָלִי  
 
בֵּית הַכְּנֶסֶת קְלָאוּזֶן.
שְׁלֹשָה דַּפִּים תְלוּשִׁים מִתּוֹךְ יוֹמָן
עִבְרִית מְנֻקֶּדֶת בִּכְתִיבָה-תַּמָּה, כְּתָּב יַלְדוּתִּי
שׁוּם דָבָר לֹא בּוֹעֵר
רַק יְהוּדִים נִשְׂרָפִים.
 
בֵּית הַכְּנֶסֶת קְלָאוּזֶן.
שְׁלֹשָה דַּפִּים כָּתַבְתָּ, בֶּרְל
דָּמֶיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מֵאָרוֹן זְכוּכִית 
תְּלוּשִׁים מִתּוֹךְ שָׁנָה שֶׁאֱלֹהִים מִשִּׁקּוּלָיו
סֵרַב לְקָרְעָהּ מֵהַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים 
 
עוֹד מְעַט תָּמוּת אָחִי, מִתָּה מְשֻׁנָּה
יֵשׁ לְךָ אֶת כָּל הַזְמָן לְהִתְפַּלְפֵּל 
הַאִם לְהַגֵּר לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל
דוֹאֵג מִפְּנֵי מָה שֶׁלֹא תֵּדַע לְעוֹלָם, בְּמִלְעֵיל:
'הֲגַּם שָׁם בָּאָרֶץ, הַיָּפָה הַחַמָּה
תִּרְבֵּנָה הַצָּרוֹת, הַתְּלָאוֹת.'
 
בְּרַח אָחִי, בְּרַח – אֲנִי מִתְחַנֵּן
נִמְלָט מִבֵּית הַכְּנֶסֶת קְלָאוּזֶן, אוֹחֵז בְּךָ בְּחָזְקָה
חַיַּי הֵם הַתְּלוּיִים מִנֶּגֶּד, וּתְּמוּנָתִי בְּךָ
– דַרְכּוֹן כָּחוֹל וְעָלָיו מְנוֹרַת קָנִים.
 
הַאִם זוֹ נֶחָמָה עָבוּרְךָ, אָחִי הַמֵּת ?
לוּ אֲנִי בִּמְקוֹמְךָ
הָיִיתִי גַּם מִתְלַבֵּט.      

מתוך 'רחיפאי'  -אבן חושן 2007

 

אָווה מריה
 
שִׂמְלָתֵךְ צְחוֹרָה 
כַּיָּאֶה לִבְתּוּלָה אִמָּהִית 
צְלִיל קוֹלֵךְ מַרְטִיט צְלָב מֻזְהָב  
הַמֻּנָח בֵּין שָׁדַיִךְ, הוׁהָאֱלֹהִית
        וְהַפַּעַם לֹא בְּאֵלַת שַׁדַּי מְדֻבָּר, כְּלוֹמָר 
        זוֹ שֶׁהָלְכָה אִתִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר
בִּכְנֵסִיָּה בִּפְרָאג בָּאתְּ בְּרַכּוּת בְּאָזְנִי
בִּפְנֵי מַאֲזִינִים נִרְעָשִים
לְלֹא חוּפָּה וְקִידוּשִׁין
לֻטַּף עוֹרִי בִּצְלִילֵי סוֹפְּרָן 
                     סָמַר וְסָמַק.
שִׁירֵךְ, אָוֶה מָרִיָה
שִׁכְנְעָנִי סוֹפִית לְהַמִּיר אֶת דָּתִי
וְלֹא לָשׁוּב עוֹד לְבֵיתִי.
 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*

CAPTCHA Image

*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן