בננות - בלוגים / / קיצור תולדות הזמן הזה – מחוות ברוך הבא לשלמה אביו
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

קיצור תולדות הזמן הזה – מחוות ברוך הבא לשלמה אביו

השיר נכתב בעקבות ביקורי הראשון במדריד ובספרד, לפני מספר שנים

קיצור תולדות הזמן הזה 

 
לִפְנֵי חָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים וּקְצַת, בְּשַׁבָּת 
בְּמִסְגֶרֶת הִדּוּק הַצִּיר יְרוּשָׁלַיִם – מַדְרִיד
נִכְנָס יְהוּדִי לְמִנְזָר הַיַּחְפָנִיוֹת הַמַּלְכוּתִיוֹת
וּלְקַפֶּלָה בַּקָּתֶדְרָלָה שֶׁל אַלְמוּדֶנָה.
הָעִיר מְאָרַחַת  בְּאוֹתָה עֵת אֶת גֶרְנִיקָה 
מֵאִירָה לִקְרָאתוֹ אֶת גַּנֶיהָ הַמְפֻסָּלִים
מַרְחִיבָה רְחוֹבוֹת לְמִצְעָד זְמָן פָשִׁיסְטִי.
 
מִנְזָר מְפֹאָר, חָף מִפִּשְׁעֵי יַחְפָנוּת
עָמוּס יְשׁוּעִים מְדַמְמִים, מֵעָלֵיהֶם כְּרוּבִים.
עוֹמֵד הַיְהוּדִי עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת, לֹא מַאֲמִין
כָּתוּב שָׁם בִּשְׂפַת אִמּוֹ, ישׁוע מלך היהודים.
מְמַלְמֵל גִּרְסָה מְהֻסָּה בְּהַתְרָסָה אֲנוּסָה:
דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם.
 
בַּקַּפֶּלָה מִתְנַהֶלֶת תְפִילָה, עוּגָב וְסוֹפְּרָן
אֱלֹהוּת חֲדִישָׁה בְּצֶלֶם אִשָּׁה.
מֵסִיר הָאָנוּס אֶת כּוֹבָעוֹ
לְפִי הַמִּנְהָג הַמְקוֹמִי, קָם וְמִתְיַשֵּׁב
כְּמִצְוַת הָאִינְקְוִיזִיצְיָה  שׁוֹאֵף לְהִשְׁתַּלֵּב
לַדַּעַת אַחַת וּלְתָּמִיד, לְהִצְטַלֵּב
הֲאִם זֶה מוֹעִיל כְּמוֹ לְהַנִּיחַ תְּפִילִין 
מוֹצֵא עַצְמוֹ מְגֹּרָשׁ לַמִּזְרָח  
בְּכִיסוֹ דַּרְכּוֹן מְנוֹרַת הַקָּנִים.
 
שָׁב יְהוּדִי לִמְדִינַת חֲלוֹמוֹ
הַשְׁטָחִים כְּבוּשִׁים, זַעַם הַמְקוֹמִיִּים כְּבָר לֹא  
בַּיִּשּׁוּב נְגֹהוֹת כָּבֶה הָאוֹר
עַל מַפַּת דְּרָכִים בּוֹעֶרֶת, פָּמוֹט שָׁמוּט
תְּפִילוֹת רֹאשׁ הַשָּנָה,
שִׁירוֹנֵי סְתָיו,
מִשְׁפָּחָה יְרוּיָה,
פָּעוֹט שָׁחוּט,
עֲרוּמִים עַל עִתּוֹן עֶרֶב-חַג
בֶּעָמוּד הָרִאשׁוֹן בְּאָדֹמְדָּם  –
הָמָן בֵּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי
(שֵׂם זְמָנִי,אחמדניג'אד)  
רוֹצֶה לְהַשִּׁיב אֶת הַיְהוּדִים לִסְפָרָד.  

תגובה אחת

  1. אהוד שלום,

    השיר שלך לוקח אותי למחוזותיה המסתוריים של ספרד לפני 500 שנה. הדמיון בו רב. לי יהיה קשה לכתוב שיר על דברים שקרו לפני 500 שנה.
    הבית הלפני האחרון הוא הצבעוני ביותר בעיניי. אהבתי את "בכיסו דרכון מנורת הקנים" ואת "בישוב נגוהות כבה האור"

    שיר יפהפה

    גלית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן