גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
נושאים לשיר נושא
כְּשֶׁמִתְעַיְפִים מִלִּדְרוֹשׁ בִּשְׁלוֹמִי
שֶׁאֵינוֹ מְעַנְיֵן אַף אֶחָד בִּמְיֻחָד, שׁוֹאֲלִים:
לָמָה לִכְתֹב שִׁירָה אִם אֵין לָהּ בִּקּוּשׁ?
אֲנִי מַסְמִיק, תּוֹעֶה בִּסְבָךְ מִלִּים
מְגַּשֵּׁשׁ אַחַר כָּאֵלֶה שֶׁאֵינָן מְאֻכָּלוֹת
לְשִׂימָן עַל נְיָר הַפֶּחָם
שֶׁמַעְתִיק קְרָבַיִּם הַחוּצָה.
פִתְאֹם נִדְלָק הַנְיָר וּמַסְבִּיר:
עִם כּוֹכָבִים, לְמָשָׁל
אֵין לֶחָתוּם מַטָּה קֶשֶׁר יָשִׁיר
רַק מְשִׁיכָה לְטַפֵּס אֲלֵיהֶם בְּסֻלָּם שְׁנוֹת אוֹר
וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ כָּבִים הַשְׁלָבִים
וְהוּא בַּתְּהוֹמוֹת וְאָז צָפוֹת בּוּעוֹת
שֶׁפּוֹלֶטֶת יְצִירָתוֹ בְּמַסָּעָהּ לַמְצוּלוֹת
וּבְהִתָּקְלוּת כְּתִיבָתוֹ בְּמַאֲרָב מְבָקְרָיו
הַנּוֹתְבִים חוֹדְרִים אֶת שִׁרְיוֹן הַשִּׁיר
וְקוֹרְעִים אֶת רִקְמוֹתָיו לִגְזָרִים.
וְלָמָה בְּכָל זֹאת לִכְתֹב שִׁיר ?
כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אֶחָד מִמֵּתַי בַּחַיִּים.
כן, אני באמת חושבת שמי שכותב יכתוב בכל מקרה.
ולהשאיר מתים בחיים זו בהחלט מטרה.
כל טוב.
מאד יפה, "להשאיר אחד ממתי בחיים", תחושה שעוברת בי לאחרונה בייתר שאת.