בננות - בלוגים / / לרגל יום האישה – פמיניזם לא זהיר
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

לרגל יום האישה – פמיניזם לא זהיר

 

פמיניזם לא זהיר
 
בְּשִׁלְהֵי הַמֵּאָה הַשְׁנִיָה לְשִׁחְרוּרֵנוּ
בִּמְלֹאת התתנ"ב שָׁנִים לַגֵּרוּש מִגַּן-הָעֵדֶן
בִּפְרֹס חַגִּיגוֹת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְגִּלּוּי אֲמֶרִיקָה
תְדַבֵּרְנָה כֻּלָּן, לְלֹא הֶבְדֵל דַּת צֶבַע וְגֶּזַע
 בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה
 
חַוָּלֶ'ה, נִינָתֵנוּ שֶׁתִּחְיָה לַנֶּצַח
תִּנְגֹס לְבָדָה
בִּפְרִי עֵץ-הַחַיִּים
תָּא חַד-הוֹרִי יַסְפִּיק לָהּ
לְשַׁבֵּט יַלְדָּה
וּלְתַּעֲנוּגָהּ שֶׁלֹא נֵדַע הִיא תְפָתֶה נָחָשׁ
 
וְכָךְ, בְּלִי שֶׁתִּשָּׁפֵךְ טִפַּת דָּם 
(כְּמִנְהָגָם בָּרֶבוֹלוּצְיָה)
בְּסוֹפָה שֶׁל אֶבוֹלוּצְיָה סוֹבְלָנִית
בִּמְקוֹם זִכְרֵי אָדָם יִוַּתְרוּ לָנוּ זִכְרוֹנוֹת 
.

 

6 תגובות

  1. לא נשמע רע כלל ועיקר.

    אגב, בפרולוג ל"גיזת הזהב" של רוברט גרייבס יש תיאור של חברה מטריארכלית שקדמה לעידן הגברי, ולמען האמת זה לא נראה יותר טוב (מאידך גיסא, כתב את זה גבר).

    • אהוד פדרמן

      למה מתיחס משפטך הראשון, לשיר או למצב הצפוי ?

      ואם התשובה למצב. למי הכוונה, לגברים או לנשים?

  2. מירי פליישר

    טוטאלי ובודד מידי. רוצה את הדיאלוג והקונפליקט והספקות . רק קצת יותר בעדינות זו לזה וזה לזו.
    הערכה רבה אהוד לחוסר הזהירות. יאללה שחרור!

  3. המקום הלא זהיר היחידי שאני מזהה פה, אהוד הוא בשורת הסיום שלמרות אדם אבינו (שם פרטי) מזהה את "האדם" עם הגבר.
    והשאר – חזון לא בלתי סביר, לאור המידע המתגבר על פגיעת הזיהום בהורמונים הזכריים בכל עולם החי, כולל האדם.

    • אהוד פדרמן

      אמיר, תודה שהארת את עיני, מתוך משנה זהירות וכדי להיות פוליטיקלי קורקט – שיניתי את השורה האחרונה.

      אשר לענין הסבירות – השיר נכתב לפני כשמונה שנים והנה אתמול, במסגרת מסעי השבועי בחנות הספרים של אקדמון, נתקלו עיני בספר שכתב בריאן סייקס
      הנקרא : ' עתיד ללא גברים '
      וכותרת המשנה : האם כרומוזום Y יעלם מן העולם

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן