גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
לזכר אימי שנפטרה לפני שנה –
גלגול נשמה של שיר ישן
גלגול נשמה של שיר ישן
רק עוד רגע , אמא
רֶגַּע לִפְנֵי כֵן, אִמָּא
שִׂפְתֵי הַיְפֵהפִיָה שֶׁהָיִיתְּ
– לִפְנֵי, אוּלַי מֵאָה שָׁנִים –
אָחֲזוּ בְּשִׂפְתֵי נְסִיכֵךְ הַמְנֻמְנָם
בְּנִסָּיוֹן לְעוֹרְרוֹ מִשְׁנַת עוֹלָם
וְרֶגַּע אַחַר כָּךְ פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ
וְאָמַרְתְ שֶׁמֵּת מִיתַת נְשִׁיקָה
לֹא חָלַף רֶגַּע וְנִמְשָׁך חָמֵשׁ שָׁנִים
וְאַתְּ כְּבָר בַּאֲחוּזַת רִאשׁוֹנִים
וּבִן- רֶגַּע הִתְנַדְפוּ עֶשְׂרִים רִבְעוֹנִים
הַמַּקֵּל הַמְסֹרַב נִכְפָּה עָלַיִּךְ כַּהֲלִיכוֹן
בְּרֶגַּע שֶׁל שָׁבַץ הִסְתַּלֵּק הַזִּכָּרוֹן
רֶגַּע אֶחָד לָקַח לַמַּעֲלִית
לַעֲלוֹת לַקּוֹמָה הַשְּׁמִינִית
וּבִן רֶגַּע אַתְּ בַּסִּעוּדִית
בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִים
וּלְרֶגַּע עוֹד הָיְתָה הֲקָלָה
הִסְתַרְנוּ צַעַר בְּמָסַךְ מַלְמָלָה
תְּרוּפוֹת עִמְעֲמוּ כִּוִיּוֹת רְגָעִים
שֶׁהָיוּ צְרוּבִים בְּעוֹרֵךְ הַכָּבֶה
וּבְרֶגַּע קֶצֶר הֵחֵלוּ הַמִּלְמוּלִים
שְׂפָתַיִך נָעוּ וְלֹא נֶהֱגוּ מִלִּים
חֶמְלַת-מָוֶת לָחֲשָׁה בֵּין הַצְּלָלִים –
צָרִיךְ לְהִתְרַגֵּל לָעוּבְדָה
בְּכָל רֶגַּע זֶה עָלוּל לִקְרוֹת.
קָפַצְתִי לְרֶגַּע לְבֵית הַקְבָרוֹת
לִבְדֹק אִם אֲהוּבֵךְ שֶׁהָיָה לְעָפָר
מוּכָן שׁוּב לְחֵיקוֹ לְאָסְפֵךְ
וְאָז הִזְדַּמֵּן רֶגַּע וּמָחִיתִי דִּמְעָה
וְאָז הִזְדַּמֵּן רֶגַּע וּמָחִיתִי דִּמְעָה
שִׁנַּנְתִי בְּקוֹל בַּס אִמְרָה מְלֻמָּדָה, אֵהוּדִי
צָרִיךְ לְהִתְיַחֵס לָעִנְיָן בִּקְנֵה מִדָּה
וּלְפֶתַע הֵגִיחַ רֶגַּע הַפְּרֵדָה
שָׁרְתִי לָךְ בְּקוֹל יַלְדוּתִי , רַק עוֹד רֶגַּע, אִמָּא
רַק שְׁנִיָה אַחַת
אַתְּ תָּמִיד הוֹלֶכֶת כְּשֶׁכְּבָר כִּמְעָט..
לֹא הִסְפַּקְנוּ לְדַבֵּר מְעַט אֲפִילוּ
אֲבָל תַּחְנוּנַי כְּבָר לֹא הוֹעִילוּ….
רֶגַּע הַפְּרֵדָה הַמְכֹעָר, עָצַר
וְנִשְׁאָר עַד לְרֶגַּע זֶה.
תודה לחיים גורי ויוסף דר על המילים ששאלתי מתוך שירם : 'פנס בודד'
עצוב ויפה. הקריאה נעשית בנשימה עצורה איזו נגינה של מילים שרצות זו אחר זו כנראה כדי לעצור את הרגע,אבל הוא באמת נעצר ונעצר…
נעצר אז אבל אני מבינה מההקדמה שלבסוף הוא נע אל הסוף. הסוף(?)
כמאמר השיר,הרגעים המכוערים נשארים
והיפים חולפים או מוחמצים
אבל האהבה..
תמיד יש את ההרגשה הזו- שאנחנו זקוקים לרק עוד רגע אחד כדי להשלים את ועם הפרידה.
גיורא יקירי, מי כמוך יודע
מאד מרגש אהוד
בשבוע שעבר הייתי בהלוויה של אבא של חבר ועל אחת המצבות היה חרוט ב"גופן" כתב יד:
אמא יש רק אחת !
תודה ריקי, ולגבי הכיתוב שראית על המצבה – את בודאי מכירה את הבדיחה שכותרתה : אמא, יש רק אחת !
אגב, על מצבתה של אימי חרות, על דעת שלושתינו, ילדיה : אם למופת .
שמח על ההתכתבות בינינו – הגלויה והסמויה מן העין.
איתך ברגעי הפרידה שמלַווים אותנו גם כשהרגע נגמר.
תודה ארז. אני נושא איתי תחושה דומה לשלך בענין התכתבות הטקסטים ומבחינתי זה מרגש
כמה נוגע ללב, וכה עדין.
תודה רות