גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
בשולי הריבוזומניה
נסיתי לקרוא מאמר שכתבה פרופסור עדה יונת תחת השם:
סיפור דוד וגולית : כיצד משביתה אנטיביוטיקה קטנה את הריבוזום הענק
http://stwww.weizmann.ac.il/tech-center/mot-net/kriat-beinaim/gilayon4/02-09.pdf
http://stwww.weizmann.ac.il/tech-center/mot-net/kriat-beinaim/gilayon4/02-09.pdf
אהבתי את האיורים הצבעוניים
נגע ללבי סיפורון מכמיר
אודות קשר בלתי אפשרי :
נגע ללבי סיפורון מכמיר
אודות קשר בלתי אפשרי :
" אתם רואים למשל שאם אנטי-קודון GUG
מנסה להתחבר עם קודון GUG
לא נוצר קשר. " (למרות המגורים תחת אותו גג?!).
ומיד בסמוך, סיפורון חומצי אודות התיצבות :
"אי אפשר שחומצת אמינו תתיצב במקום לא נכון"
התבוננתי בדמותה סתורת השיער
( תסרוקתה דומה לזו של הריבוזום
רק ללא פסי הצבע)
חקרתי את קורותיה של החוקרת
( תסרוקתה דומה לזו של הריבוזום
רק ללא פסי הצבע)
חקרתי את קורותיה של החוקרת
בנפלאות, הנפלאות מבינתי
והגעתי למסקנה בלתי נמנעת
והגעתי למסקנה בלתי נמנעת
האשה מצאה את אושרה בַּמַּעְבָּדָה
וְשָׁם עִבְּדָה עַצְמָהּ לַדַּעַת
וְשָׁם עִבְּדָה עַצְמָהּ לַדַּעַת
דהיינו הפכה לריבוזומבית
נחמד,
אבל אני מרגישה קצת גאוות יחידה כלפיה.
רגשית גם אני בעניין של 'גאוות יחידה' . אלא מה, הקשבתי להתייחסותה של 'כלת הפרס' ל'מפעל חייה' וניסיתי לראות את האדם שמעבר לסיסמאות ולתהילה הפרטית הרגעית של פרופסור עדה יונת שהעם היושב בציון מנכס לעצמו רק בשל היותה יהודייה ישראלית.
טוב, אהוד אהוד יקירי, אני מבינה שזאת כבר בעיה שלי, זה קורה לי יותר מידי פעמים לאחרונה. אבל זה גדול עלי. לא ממש הבנתי.
איריס איריס יקירתי, בהמשך לתגובתי לרונית אדגיש שהפוסט הזה נובע מתוך נטייתי להיות משבית שמחות שיוצאות מפרופורציה והופכות לאומיות.
בנוסף לכך, אני מאמין שלכל תהילה יש מחיר אישי. אם זה לאדם עצמו ואם זה לבני משפחתו הקרובה.
דווקא היא מידע אישי אשת משפחה אהובה ומסורה
אין לי שום אינדיקציה לסתור את דברייך, חני, אך למשמע אוזני עומדות עדויות שהמדענית הסימפטית פשוטת ההליכות והראויה להערצה, הקדישה חלק גדול מחייה למעבדה והענין הזה הוליד אצלי את משחק המילים הדו משמעיות
כלום לא כולנו מעבדים עצמנו לדעת,
במיוחד במקום כמו הבלוגיה למשל ?
פדרמן יקירי,
ואני, שגם עבדתי תקופה קצרה במעבדתה של פרופ' יונת וגם ניסיתי בעצמי להציג את עבודותיי המדעיות לקהל הרחב (מוזיאון המדע, ירושלים), מכיר הקושי הגדול "לתרגם" שפה מדעית טכנית ורעיונות מורכבים לקהל הרחב.
אני מצר באמת ובתמים על כך שהריבוזום וקודוניו לא מצאו חן בעיניך ומוכן לנסות למצוא 'משל' משלי כדי לעבד עבורך את הממצאים.
אמור לי אם אתה בעניין.
ארז.
ארז יקירי, תודה על רוח ההתנדבות. מה שמענין אותי בעיקר הוא יישום תוצאות המחקר על עצמי. למשל, בתור שונא חורף, איך אוכל לשנות את הריבוזומים שלי כך שאוכל להעביר את החורף בשינה כמו שעושים הדובים ?
אנסה לומר משפט וחצי בלי לשעמם ובלי לסבך:
מי שמשנה את הריבוזומים שלו כל חורף הם החיידקים וכך הם מפתחים עמידויות לאנטיביוטיקות. בחברות התרופות משתמשים במבנה שפתרה יונת כדי לתכנן אנטיביוטיקות חדשות כנגד הריבוזומים החיידקיים שעברו שינוי (מוטציה, בלשון מדעית יותר).
אנחנו, לעומת זאת, לא עוברים מוטציות בקצב בו חיידקים עושים זאת: צר לי על שנת החורף שלך, אבל מוטציות בדרך-כלל מולידות אצלנו סרטן ולא שינה דובית, אז תתנחם ביציבות הריבוזומלית שלך.
ארז יקירי, תודה. הסברך מושך לב ותודה מיוחדת על האזהרה שאומרת לי בפשטות, שמח בחלקך. בהחלט מתאים לי ענין היציבות הריבוזומלית.
ובעזרת הפרופסור עדה יונת שתבוא הברכה על ראשה,נעבור את החורף בשלום, עֵרים ובריאים
אני מציע לכולם לזכור שהטכניון, האוניברסיטה בירושלים ומכון וייצמן נוסדו שנים רבות לפני הקמתה של מדינת ישראל.
אולי לא אופנתי לומר את זה כיום אולם המוסדות האלה היו מפעליה הגדולים של הציונות.
גיורא, אתה צודק בדבריך וחבל שהמוסדות האלה נותרו כאיים המוקפים בים של בינוניות, רדידות מחשבתית ובוּרוּת.
סדר העדיפות הלאומי השתנה לרעה ויעיד על כך מקומה המתדרדר של ישראל בעולם בנושא החינוך בכלל והחינוך המדעי בפרט