גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
לפני תרדמת החורף
מַה שְׁלוֹמִי,
שָׁאַלְתִי אֶת עַצְמִי
מַה שְּׁלוֹמִי,
שָׁאַלְתִי אֶת עַצְמִי
הַבֹּקֶר, בְּקוּמִי
מַה שְּׁלוֹמִי,
שָׁאַלְתִי אֶת עַצְמִי
הַבֹּקֶר בְּקוּמִי
בְּמִסְגֶרֶת מִשְׁאַל פְּנִימִי
עֲתִיק יוֹמִין וְיוֹמְיוֹמִי
הַמִּתְנָהֵל בִּדְבָר עוֹנָתִיוּת קִיּוּמִי
וּבַת קוֹל סְתוּרַת שֵׂעַר
וּסְדוּרַת מַחֲשָׁבָה
עָלְתָה מִן הַקַּר וְהָרִיק
חָבְטָה בְּפַרְצוּפִי הַחָרְפִּי
קְמוּט הַחִיּוּכִים הָעֲיֵפִים –
שׁוּב אַתָּה עָצוּב .
החורף משדר עצבות?
הקייץ משדר עבודה בשמש הרותחת
כשכולם בים
החורף משדר עבודה בבוץ כשכולם
במיטה
האביב משדר שצריך "לתת עבודה"
והסתיו משדר בדידות ואובדן
אני אוהב את החזרה המשולשת בהתחלה. אם הייתי קורא שורות אלו בקול רם כל פעם הייתי שואל את השאלה באינטונציה אחרת.
דוקא הפשטות הכאילו בנאלית בשורה האחרונה -מצליחה לגעת בלב.
מאד אהבתי, אהוד אהוד חביבי.גם אני משתדלת לשאול את השאלה הזאת, אם אני מוצאת את עצמי.
מר פדרמן,
צר לי שנשארת לבד.
אצלי היה בוס שלא ידע לשאול את עצמו, אז כל פעם שהוא פגש אותי במעלית במשרד הוא שאל אותי בזו הלשון: "מה שלומי?"
(במקום מה שלומך, כמובן).
משה היקר, האם לא די בעצב שאתה כורך בשמי את המר ?
אני מקבל את עמדת הצר שהבעת – אך ללבד אין קשר לשיר הזה ובודאי לא לכותבו.
אגב, הלבד מתוך בחירה הוא בהחלט מצב צבירה מועדף בעיני
אהוד, רבים סובלים מעגמומיות לקראת החורף. השיר יפה, אבל נסה למצוא לכולנו פתרון שיקל על עצב תקופתי…חוזר וחוזר.
רות יקירתי, קטונתי מלשנות סדרי בראשית…
אגב, אם את מחפשת נחמה -קראי את הפוסט הקודם שלי ותבחרי אם להתיאש או להתנחם