גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
מה אורז יהודי בצאתו לנדודיו
כשנשמעה האזעקה בשש בבקר, חיכתה ברחוב המונית שאמורה להביא את היהודי הנודד, אשתו ובתו לנתב"ג בדרכם לאנגליה, שם גולֶה בנם עם משפחתו.
האדרנלין נשפך באחת לדמו של היהודי וחולל בקרביו שיח עצבני :
– מי יודע מתי נשוב הפעם מנדודינו ?
– האם תיפול על הבית רקטה שישלחו בני דודנו בהעדרנו?
– לא סביר, הבית נמצא על צלע הר מוגנת בכוון דרום מערב וחיזבאללה רוצה לפגוע במפרץ חיפה, כלומר בצפון מזרח העיר.
– אבל בני הדוד לא מדייקים ומילה שלהם אינה מילה!
– תשכח מבני הדוד הישנים, על נסראללה אפשר לסמוך !
– זה יהיה טיפשי אם הבית יפגע מרקטה שטעתה בכתובת הרשומה עליה.
– מה לוקחים כשיוצאים לנדודים שלא יודעים מתי יסתימו ?
– בני דודנו מכפר שמבור שעל אדמתם הוקם ביתנו ודאי ישמחו ליעץ לנו בתנאי שנעזוב ולא נשוב.
– לו אני בן דוד של היהודי הנודד היו לי רגשות מעורבים. מצד אחד, אללה ושליחו נסראללה מלמדים את היהודים לקח וזה טוב לנו, בני הדוד. מצד שני, לממזרים יש קרובים בתל אביב ובאמריקה, ואני, אנא אברח? לשטחים? היהודים ינצלו את ההזדמנות להכריז על ביתי כרכוש נטוש. ומצד שלישי, אם אשאר, משפחתי עלולה להפגע שלא בכוונה ( אתם יודעים, עבודה ערבית) כי אין לנו מקלטים שכן ממשלת ישראל לא נותנת רשיונות בנייה לבני ישמעאל כי אין סיכוי שאחיהם יתקיפו אותם .. וחד גדיא, חד גדיא
– אבי, חושב היהודי הנודד, נולד בארץ ולא גלה ממנה, אפילו לא לטיול, עד גיל שישים וחמש. היתכן שאני, דור שלישי לילידי הארץ מצד אבא ודור ראשון לתקומה מצד אמא , אהיה פליט שואה. טוב, לא שואה – שואונת מקומית. טוב, לא באמת, רק במחשבה. אך לא נאמר, סוף מעשה במחשבה תחילה?
מצד שני, הנסיעה הרי תוכננה מראש , אז היא לא נחשבת כבריחה פחדנית אלא כציות לגורל. זקוף גווך יהודי נודד! שא גורלך באומץ וגאווה ! שא רגליים והסתלק מכאן!
איך שהתחיל להזדקף מתחת לשולחן לשם נכנס לפי הוראות פיקוד העורף, קטעה אשתו של היהודי את מחשבותיו ואמרה : שוב אתה מחכה למשיח?
לקח היהודי בידו את ערכת הנדודים שמוכנה תמיד, ארוזה , ליד דלת הפלדלת הנחושה של ביתו והכילה כרגיל, גֶנים יהודיים חסרי ביטחון, אישה וילדה, מחשב נייד, טלפון נייד, כרטיס חיוג, ראוטר אלחוטי לאינטרנט, פנקס טלפונים, דרכונים , כרטיסי טיסה פתוחים , כרטיס אשראי בינלאומי, דיסקט עמוס זכרונות ותמונות , ספר שירים של יהודה עמיחי, מחברת ושני עטים, וקובץ דקיק של לקחי שואה שכתבה אימו בשם: "לא עוד!".
אשתו לקחה בידה מזוודה קטנה עם כלי רחצה , כלי איפור, תרופות ולבנים להחלפה. את כל השאר היא נוהגת לקנות בנדודיה באוקספורד סטריט.
השאירו היהודי ואישתו בית נקי ומסודר כדי לא לעשות בושות במקרה שיגיע לביקור פתע, טיל-שליח שישגרו בני הדוד . הותירו אחריהם, קירות עמוסי תמונות שצייר בנם, רהיטים, כלים, בגדים, מצעים, מגבות. ספרים שיצהיבו, גינה עם מחשב השקיה כדי שלא תמות בצמא , אדמה מדממת, כמה קברים , משפחה, חברים, נוף הררי, שפת ים שורצת מדוזות, אוסף צדפים וזפת שתדבק בכף רגלם של אחרים.
יולי 2006
אהוד אהוד יקירי,
במקרה של אזעקת אמת, אתה תמיד מוזמן לנטות אוהל בחצרי.
אמנם משותפת, ובלי נוף מי יודע מה, וגם די כבר בלילות…אבל הי. אני מזמינה את כל המשפחה…
איך אני?
מידה כנגד מידה.
אהבתי.
תודה, איריס איריס יקירתי !
רשמתי לפני את ההצעה ובמלחמה הבאה, טפו-טפו שלא נדע מצרות, נעשה החלפת דירות.