בננות - בלוגים / / אהובה הררית המוקדשת לגיורא שגילה ענין בקודמתה
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

אהובה הררית המוקדשת לגיורא שגילה ענין בקודמתה

 

 

מוקדשת לידידי לבלוגרייה, גיורא פישר, בתקוה שאתה אוהב אותן גבוהות וקרירות.

אלפּינה
 
מִתְמַסֵּר לָךְ לְבָנָה בְּמִלּוּאֵךְ
פּוֹרֶשֶׂת לְפָנַי מִדְבָּרִיוֹת צְחוֹרִים לְלֹא כְּסוּת
מְאַהֵב קְרוּעַ בֶּרֶךְ לְמַרְגְלוֹת ה'מוֹן בְּלָאן, שֶׁרִי'
מַרְשָׁה לִי לְטַפֵּס עַל גּוּפֵךְ
             אָחוּז בְּשָׁמַיִךְ בִּכְבָלֵי מֶשִׁי
לְהַחֲלִיק עַל מִדְרוֹנַיִךְ
בֵּינוֹת בְּתוּלֵי  צוּקַיִּךְ
רַכּוּת עֲמָקַיִּךְ חֲרִישִׁית
נֶעְתָּק נְשִׁימָה מִגָּבְהֵךְ הַנֶּאְדָּר
מוֹתִיר בָּךְ נָתִיב נָמֵס
נִמְחֶה בִּן לַיִל
 
אֵינִי יְחִידֵךְ, מְתַעְתַּעַת
קוֹרֶצֶת בִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג
מוֹעֵד, מֻכֵּה סַנְוֵרַיִךְ
שָׂמֵחַ בְּשִׁבְרוֹן רֶגֶל אֲחֵרַיִךְ .
 
 
לה פְּלָאן, מרץ 2004
 

 

 

2 תגובות

  1. גיורא פישר

    לאהוד
    כנראה הובנתי לא נכון. אין לי שום משיכה לקרות ונשגבות המצריכות הרבה מאמץ כדי להפשירן. מצד שני גם אין לי משיכה לכרמן הלוקחת את החיים ברצינות רבה מדי.
    מה קרה? אין לך בארסנל שום שיר עם טופוגרפיה של מישור שיש בו קצת גבעות ומעט עמקים?

    • אהוד פדרמן

      גיורא, סליחה ידידי שלא שאלתי אותך מה הנוף האהוב עליך לפני שנשאתיך עמי על כנפי דמיוני הרחיפאי. עכשיו כשאני יודע מה העדפתך הנופית-טופוגרפית אנסה לקלוע אליה…
      תבדוק בפוסט הבא שלי ותגיד אם אתה מתחמם…

      וכל זאת במסגרת מאמצי לעשות טוב לזולת – כמו אותו נער שאחרי שאמרו לו ב'פעולה' של 'הצופים' שצריך להרבות במעשים טובים ואז מצאו אותו מעביר זקנה את הרחוב הלוך וחזור ואם לא היו עוצרים אותו הרי היה ממשיך במעשיו הטובים עד היום הזה או עד מותה (המאוחר בין השניים…)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן