בננות - בלוגים / / מה יש לדאוג כאן ?
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

מה יש לדאוג כאן ?

 

 

נדודי הדאגה
 
בְּעִקְבוֹת יְלָדיך נוֹדֶדֶת הַדְאָגָה
תְּחִילָה מְמָלֵאת אֶת בֵּיתך בְּבִכְיָם
אַחַר-כָּךְ יוֹרֶדֶת לַרְחוֹב, הוֹלֶכֶת לַגַּן
מַרְחִיקָה עַד לְבֵית הַסֵּפֶר
חוֹצָה כְּבִישִׁים אֲדֻמִּים בְּדַרְכָּם  
בַּחוּפְשׁוֹת מִצְטָרֶפֶת לְטִיּוּלֵי הַתְּנוּעָה
מַגִּיעָה לְשִׂיאָה עִם גִּיּוּסָם לַצָּבָא
יֵשׁ לָהּ זְמַן וְסַבְלָנוּת לְכֻלָּם
וּלְכָל אֶחָד בְּנִפְרָד
 
בְּעִקְבוֹת בְּכוֹרך, נוֹסֶקֶת לַשְּׁחָקִים
חוֹשֶׁשֶׁת מֵהִתְרַסְקוּת עֵקֶב טָעוּת נִוּוּט
אַנְחַת הָרְוָחָה בְּעִקְבוֹת הָהַדָּחָה
מַנְחִיתָה אוֹתָה בְּחֵילוֹת הַיַּבָּשָׁה
וּכְבָר אֵין לָהּ בּוּשָׁה   
         סָרֵב לְשָׁרֵת בַּשְׁטָחִים
         אַל תִּתְנַדֵּב לַצַּנְחָנִים
         עָדִיף שֶׁתַּחֲזוֹר בִּתְּשׁוּבָה
         תְּשָרֵת בַּטַּנְק שֶׁל חבּ"ד
         וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה שֶׁל הַמג"ד
וְשֶׁלֹּא תָּעֵז לְהִתְרוֹצֵץ בַּדְרָכִים 
         אוֹטוֹבּוּסִים מִתְפּוֹצְצִים
וּבְחֻפְשָׁתוֹ, נוֹדֶדֶת שְׁנָתָהּ  
         מְקוֹמוֹת הַבִּלּוּי מֻפְצָצִים
         נֶהָגִים שׁוֹטִים–  שׁוֹתִים וְנוֹהֲגִים
רַק הוּא מִשְׁתַחְרֵר
וְאִתּוֹ הִיא מְהַגֶּרֶת
         אַל תִּתְרַסֵּק בְּטִפּוּס הָרִים
         אַל תִּפּוֹל בִּזְרוֹעוֹת לוּסִי
         הַמַּבְטִיחָה לְךָ שְׁמֵי יַהֲלוֹמִים 
וְהִנֵּה מִתְפָּרֶצֶת לָהּ אֲחֶרֶת
הַבֵּן הַשֵּׁנִי מִתְנַדֵּב לַסַּיֶּרֶת
הַדְּאָגָה  יוֹרֶדֶת לַמַּחְתֶרֶת 
לְטַעֲנָתוֹ הִיא חַסְרַת בָּסִיס  
אַך לַמְרוֹת זאת לא מְוַתֶּרֶת
נוֹדֶדֶת בְּעִקְבוֹת הַשְׁמוּעָה
חוֹצָה גְּבוּלוֹת הִגָּיוֹן
קוֹפֶצֶת לְקוֹל צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן
 נֶחֱרֶדֶת מִכָּל דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת
 
וּבְעֶצֶם רַק רָצִיתִי לְסַפֵּר
שֶׁהַבּוֹקֶר הִתְגַיְסָה בִּתִּי הַצְעִירָה
וְלִפְנֵי הַשָּׁעוֹן, בְּחָמֵשׁ וַעֲשָׂרָה
דְּאָגָה חֲדָשָׁה הִתְעוֹרְרָה.

 

 

6 תגובות

  1. מירי פליישר

    יפה

  2. אני דואגת כל הזמן.
    אומר לך מה , כשיש סביבך הרבה ילדים דואגים פחות.
    הרעש מרגיע.
    וכשנשאר האחרון כמה דואגים, יצא ? מתי יחזור? הנהגים מטורפים ועוד.
    שיר מדבר.
    אז הנה דברתי.

  3. חני ליבנה

    כל כך נכון, הדאגות האין סופיות המתגלגלות בשירך

  4. אהוד, לדאגות יש ביוריתמוס מעצבן.
    אני איתך במאבקך הצודק, להפסיק לדאוג, אפילו שזה קשה.

    • אהוד פדרמן

      תמי, מצטרף למלחמתך הצודקת בדאגה, בעצב, בגעגועים ובכלל ברגשות חסרי תועלת המרחיקים את האנושות ממטרתה – להפוך אותנו בני האדם לרובוטים תכליתיים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן