הנקר
הַהֲמֻלָּה סְבִיב הַזְרִיחָה שָקְטָה
קוֹל הַנַּקָּר נִשְׁמַע וּבָעֵץ
מוֹפִיעִים פְּצָעִים בּוֹדְדִים
דוֹבְרִים בִּנְקִישׁוֹת וְאֵינָם מַגְלִידִים
בְּקָרִים מְקַיְצִים וּמַחֲרִיפִים
חוֹתָם הַנַּקָּר הוֹלֵךְ וּמַעֲמִיק
הַפְּצָעִים מִתְלַכְּדִים לְחֶסֶר
וְהָעֵץ דַּק לִנְיָר
בָּאָבִיב
הוּא קוֹרֵס עַל קִנָּיו
הַנַּקָּר הוֹפֵךְ
צִפּוֹר שִׁיר.
(מתוך רחיפאי, אבן-חושן 2007)
כמה כאב יש בשיר שהוא דמוי שיר טבע.
נהדר
תודה לאה
שיר יפה ומעניין, אהוד. הטבע בפעולה והאדם -בשיר.
תודה רות
שיר יפה שמעלה שאלה האם יופיו ושירו של הנקר מוליך שולל והוא בעצם מזיק?ואגב כדי שלא אוליך שולל בעצמי, הידע שלך כרואה חשבון מתבקש כאן בתגובות:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=11139&blogID=154
תודה סיגל ולענין ההוא הגבתי בפוסט
מאוד יפה ועצוב, אהוד
קוראת בו את
פרוייקט הפרידות.
לא התכוונתי לכך, אך אם חושבים על כך, בכל שינוי יש מן הפרידה