בננות - בלוגים / / למי הילד דומה? הגירסה המאוחרת
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

למי הילד דומה? הגירסה המאוחרת

 

לאחר מות האם חוזר השיר לחיים ומסתיים בהתאם.
 
למי הילד דומה?
 
אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים
אוֹ זְמַן דּוֹמֶה   דּוֹמַנִי
לְאָבִיו הָיָה דּוֹמֶה
יֶלֶד רְצִינִי וְאַחֲרַאי
כְּבֵדוֹ עַל כְּתֵפָיו
כִּלְיוֹתָיו מְיַסְרוֹתָיו
מְמַעֵט לְחַיֵּךְ וּלְדַבֵּר
מַרְבֵּה לְהִצְטָעֵר
מִתְרַחֵק       נִמְנַע
לֹא נְשִׁיקָה לֹא מַגַּע
לֹא עוֹנֶה לַטֶּלֶפוֹן
לֹא עוֹנֶה כְּלָל
זֶה הַכְּלָל    לְעַנּוֹת
בְּקוֹל עַנּוֹת חֲלוּשָׁה
דֻבּוֹן לֹא-לֹא
קָרְאָה לוֹ אִמּוֹ
וְאָז מֵת אָבִיו וּבִכְלָל
כָּאַב לַיֶּלֶד בִּשְׂמֹאלוֹ
כִּי לֵב אָב נִטַּע בְּחָזֵהוּ
אַךְ רַגְלָיו רַגְלֵי אִמּוֹ
וְקוֹלָהּ הָרַם נִכְבָּשׁ בְּבִטְנוֹ
אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים
אוֹ זְמַן דּוֹמֶה    דּוֹמַנִי
לְאָבִיו הַיֶּלֶד הָיָה דּוֹמֶה
וְעַכְשָׁיו יוֹצֵא בְּמָחוֹל
פּוֹצֵחַ פִּיו בְּשִׁיר
בְּלִי בּוּשָׁה בְּכִכָּר הָעִיר
בְּקוֹל עֶגְלָה עֲרוּפָה
עוֹמֵד וּמֵקִיא שִׁיר
וַיְהִי שִׁירוֹ שָׁחֹר
וְטַעֲמוֹ מָרִיר
כִּי בּוֹעֵר הַשִּׁיר וְלֹא עֻכָּל
אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנִים
אוֹ זְמַן דּוּמָה דּוֹמֶה

וְחוֹלֵף עוֹד דּוֹר
וּמֵתָה אִמּוֹ
וְעַכְשָׁיו אֵין סָפֵק  
הַיֶּלֶד הַמְדֻמֶּה
הוּא יָתוֹם זָקֵן
הַמְשַׂחֵק בְּנִדְמֶה לִי.      

      

 

14 תגובות

  1. אהוד השיר מכה חזק, דוּמה דומה, כאבה עולה באברי הגוף הבוער לדבר שיר.

  2. אהוד, שירת הבן כשירת אביו ובכל זאת הבן הוא שכותב "בלי בושה בככר העיר".

  3. איזה שיר כואב. תמיד מתלבטים בסדר הגודל של השפעתנו המצטברת על הילדים.
    אבל הם הטוב שבנו. האמן בזאת. למענך ולמענו.

  4. מצויין . רוקד . כועס אך מתבטא . העיקר רוקדים דברי השיר

    • מזכיר לי את השיר של חווה אלברשטיין

      הזמרת האהובה עלי : בְּנוֹת (השלימי את

      החסר…) הן מוכרחות לרקוד.

      וגם את : לא נפסיק לשיר…

  5. בוער השיר, אהוד, ולא עֻכַּל ולא אֻכַּל.

  6. אם הבנתי נכון, זה חצי חצי. עד גיל מסוים דמה לאביו, ומשזה מת, החל להיות דומה לאמו, שכן הוא כבר לא רציני, הוא חסר בושה וכל מה ששמר בבטן – יצא. הרים את נס הדגל, אבל הטעם טעם מר, כי מאוחר.

  7. אמיתי ויפה השיר שלך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן