בננות - בלוגים / / בשורת איוב – שני שירים תוצר המלחמה
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

בשורת איוב – שני שירים תוצר המלחמה

 

 

 

אתמול, השבת שבמוצאיה הוכרזה הפסקת האש החד צדדית, המצאה חדשה במתפרה הלשונית של ממשלת ישראל, אחותן של ההפוגות ההמוניטריות שהוכרזו בין פרצי ההרג הלא רצוני, המתנצל, של מדינת ישראל – חזרתי מפסטיבל 'ימי שירה במדבר' שנערך בשדה בוקר.  בדרך הלוך וחזור זכיתי לתרום למאמץ המלחמתי בהיותי מטרה נעה שהוחמצה על ידי טילי גראד שנחתו בבאר שבע לכבוד היכנסי וצאתי מהעיר.    ובשדה בוקר, בינות למפגשי השירה המרתקים, טיילתי על שפת נחל צין ושם ראיתי גל אבנים קטן על קברו של כלב שלפי שמו היה תושב האזור.
וכל השאר כתוב בשני השירים הבאים שאפשר לקראם כשיר אחד בשני חלקים.
 
בַּיּוֹם בּוֹ אֵל צְבָאוֹת יִשְׂרָאֵל צִוָּה
לְהַסּוֹת זְמָנִית אֶת רַעַם הַתּוֹתָחִים
בַּיּוֹם בּוֹ הַמּוּזוֹת יָצְאוּ מֵהַמְחִלּוֹת
לְבַקֵּש אֶת מְחִילַת  הַהֲרִיסוֹת
בַּיּוֹם בּוֹ הָעַם רָאוּ אֶת קוֹלוֹת הַבְּחִירוֹת
בָּאֹפֶק הַמְּכֻסֶּה חַשְׁרַת עֲנָנִים
אָז הֻשָּׁר שִׁיר הַשַּׁלֶּכֶת הַזֶּה :
 
בשורת איוב 
 
צוֹעֵד עַל סַף תְּהוֹם
סָבִיב דּוֹמֵם הָמוֹן נֶגֶב
                          צוּקִים, בְּקָעוֹת
בְּתוֹכוֹ סוֹאֵן הָמוֹן נֶגֶב  
                          בְּקִיעִים, נַחֲלֵי אַכְזָב
 
וְרוּח אֱלֹהִים קַר מִדְבָּרָהּ 
                         תֵּל אֲבָנִים
                         בְּלִבּוֹ תָּקוּעַ פֶּלַח שַׁיִּשׁ
                         וּבְשָׁחֹר שָׁבוּר, הַבְּשׂוֹרָה:
'נגב איננו
 1999-2008'
 
שדה בוקר, 17.1.2009.
 

 

 

 

7 תגובות

  1. יפה השיר ,מלא אירוניה טרגית, נקווה שזו איננה בשורה .לפעמים המקרה מזמן לנו זויות מבט מענינות על הארועים, זה אחד מהם, שוב נקווה, שזו אינה כוונת צרוף המקרים האירוני הזה

    • אהוד פדרמן/ לחנה

      תודה על התגובה. אשר לתקווה שלא כך יהיה, אני מנסה לשורר את מה שאני קולט בחושי ואיני מתיימר להיות נביא.

  2. מצמרר. גם יפה מאוד. שנות חייו של נגב די תואמות את שנות הקסאמים אם איני טועה. אז אולי זה דווקא אופטימי…

  3. בשורת איוב נגע בי

  4. מורדוך משורר הבורות

    הנה
    עודאחד
    מרביץ סיבוב על הרופא
    האומלל
    עוד אחד שרואה
    חשבון
    לא סתם

    וגם מתפעל מעצמו
    לא סתם בכלל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן