גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
לַקּוֹנֶה אֶת סִפְרִי בִּמְחִיר סִמְלִי
יֵשׁ אַחֲרָיוּת שֶׁל הַמַּנְפִּיק –
אִם תַּתְמִיד, תִּתְאַפֵּק
בְּכָל שָׁנָה תִּסְתַּפֵּק
בִּקְרִיאַת שִׁיר אֶחָד
אֵין סָפֵק,
תַּאֲרִיךְ יָמִים
לַמְּפַקְפֵּק הַמְצַפֶּה לְשַׁי
מַשְׁמָעוּתִי יוֹתֵר
צִטּוּט מֵהַמְקוֹרוֹת
חִנָּם יְסֻפָּק
(+ שַׁעְתּוּק מְדֻיָּק
מְאֻשָּׁר בְּיַד רוֹאֵה-חֶשְׁבּוֹן ):
'שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה.'
🙂
השיר ממש מתאים לנושא של הגיליון ה-5 שעלה זה עתה לאויר, של "נתיבים" : מצה השירה ומצב המשורר.
מזדהה.
מצב השירה
ובכל זאת: לא נפסיק לשיאיאיר…!