פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
היה זה בוקר יפה להפליא. פָּארִי גילה פתאום שהוא פרפר עם כנפי תכלת יפים. בהתחלה פַּארִי חשב שהוא שמיים. אבל הכנפיים היו יפים בהרבה והיו להם כתמים וקוים מקסימים כל-כך שבא לו ממש לצחוק מרוב שימחה. קשה מאוד לתאר את צבעם של כנפי הפרפר, הייתה בהם כְּחוֹלֶת בהירה וחמימה, התערבבו בהם עב לבנה, שמי בוקר ושתי טיפות של אור שמש כתומה. "פלא", חשב פארי הפרפר ובאותו רגע זה גם היה לפלא, כי כל מה שפארי חשב, מייד נהפך לאמת עבורו. וזה לא פלא כלל וכלל לייצור שנולד זה עתה בבוקר, אפשר לומר אפילו ביחד עם הבוקר. הכנפיים עדיין לא התייבשו מספיק והוא נהנה מאוד מקרן אור חמימה. וכאשר עיניו התרגלו סוף-סוף לזוהר המסנוור של אור הבוקר, הוא ראה את עצמו ישוב על עלה ירוק ומבריק וכל-כך שמח, שאמר שוב את המילה היחידה שידע, "פלא!", ומייד זה הפך לאמת ולפלא.
וכך היה יושב לו ונהנה מכל הדברים האלה לולא שמע לפתע מישהו לידו:
"קְחָה, אתה ממש מצחיק אותי".
"מי אתה ומה מצחיק אותך?" שאל פארי יצור גדול בעל נוצות רבות.
"קוראים לי שופי ואני ינשוף. ואתה ממש מצחיק אותי. אתה פרפר ופרפרים חיים רק יום או יומיים. לא יותר. אין לך ממה לשמוח בכלל."
"תודה", ענה לו הפרפר, "לא ידעתי זאת. אני בכלל לא יודע הרבה. נולדתי רק היום יחד עם הבוקר. זה מאוד משמח אותי."
"אל תהיה טיפש. מזלך שבבוקר אין לי תיאבון, רק בלילה. אז יש לך יום שלם להחכים קצת."
"תודה לך. לא ידעתי שאחרי יום יש לילה. בבקשה תלמד אותי עוד דברים נפלאים."
"שתה קצת טל" אמר לו שופי הינשוף בתגובה, "רואה את הנקודה הנוצצת הזאת לידך, בקצה הגבעול?"
הפרפר טבל את מחושיו בקרן אור מתנוצצת בטיפת טל ואמר "טעים. תודה לך. אתה מלמד אותי המון דברים נפלאים."
"לא בדיוק" אמר הינשוף, "אני פשוט לא אוהב מזון יבש."
"ובכל זאת תודה לך" אמר הפרפר.
"וחוץ מזה," הוסיף הינשוף, "אתה בכלל לא הרבה מזון עבורי."
"אתה יכול לאכול את גופי" אמר לו הפרפר בפליאה, "אבל אתה לא יכול לאכול אותי!"
"אני אולי לא, אבל אחרים כן", ענה לו הינשוף אחרי שחשב קצת.
"איני יכול להסכים אתך. אומנם יש לי ניסיון רק מהבוקר." ואחרי הרהורים שאל "תאמר לי בבקשה, וכמה ימים אתה חי?"
"לא זוכר. מסוכן לזכור יותר מדי. אבל אמרו לי שהרבה מאוד."
"אז אתה ממש פלא" השיב לו הפרפר והשתתק, מאושר.
"קחה" אמר הינשוף, ושוב "קחה" ובקול מהסס משהו אמר "אתה יודע… אתה יכול לעוף לך קצת. לפרפר, כמו שאומרים. אחרת תהיה חולה, ואני לא אוכל פרפרים חולים."
"טוב שאמרת זאת, בלעדיך לא הייתי יודע" שמח הפרפר, "אני באמת רואה כמה כתמים כחולים ואדומים. הם מושכים אותי מאוד," אמר הפרפר ועף לעברם.
הבוקר כבר פסק מלסנוור את עיניו הגדולות של הינשוף ואור היום היה בהיר ורך כאשר שוב חזר הפרפר לאותו העלה המוכר, עצוב ועייף קצת.
"אתה נראה עצוב. קרה לך משהו?" שאל שופי והביט בפארי בלי למצמץ כלל.
"פגשתי פרפרית נפלאה, כחולה בדיוק כמוני והיינו חברים" ענה פארי והוריד כנפיים. ואחרי שתיקה קלה הוסיף "אבל היא עפה ממני. לא פלא שאני עצוב."
"קחה", אמר הינשוף בתגובה, "כבר צהריים ואתה רוצה שפרפר לא יתפרפר? אפילו שאני יושב לי כאן, על ענף בטוח, מתיינשף כל היום ודי נהנה מזה, אבל גם אתה תעוף ממני עוד מעט."
"ובכל זאת", ענה לו פארי העצוב, "יש לה כנפיי תכלת יפים כל-כך. וחוץ מזה אצלכם הינשופים יש מספיק זמן. ולנו הפרפרים – אין. אני חי רק יום אחד או יומיים, לא יותר, וכל דבר הוא חד-פעמי עבורי, אם היא לא תחזור עד הערב, בבוקר אולי אהפוך למשהו אחר והיא לא תראה אותי ואני לא אראה אותה שוב. אני חושש שינשופים לא מבינים את הפרפרים."
"קחה", אמר שוב הינשוף, "תן לזמן לעשות את שלו."
"השאלה היא לא מה שהוא יעשה לי , אלא מה אני אעשה עם הזמן,
אתה לא חושב כך? אני נולדתי רק אתמול ולא מבין בזה הרבה. אפשר לומר שאני לא מבין הרבה בהרבה דברים, אולי אפילו בכולם."
"נורא", אמר הינשוף, "תלמד מילה חדשה. הכול נורא, ולא כמו שאתה חושב."
"כן, אתה צודק" השיב לו הפרפר, "הכול נורא פלא, גם הבוקר וגם הצהריים, רק האור משתנה, וזה גם פלא".
"קחה" השיב לו הינשוף ברוגז, "זה נורא מאכזב שאי-אפשר להסביר לך את זה. כל מה שנשאר זה רק לטרוף אותך בלילה."
פארי היה שוב מהורהר ושאל "אני לא אכלתי כלום מאז שנולדתי הבוקר. אולי ידוע לך מה אוכלים הפרפרים?"
"פעם ראיתי פרפר אוכל עלה ירוק ורך. אבל אני אישית חושב שפרפרים ניזונים מאור השמש, וכאשר האור הזה נעלם בלילה, הם פשוט נרדמים. החושך מרדים אותם. אותי הוא דווקא מעורר. אולי בגלל שאני ניזון מאחרים. אבל, אתה יודע, בלילה יש אור אחר, נפלא, כמו שאתה אומר. אבל אתה לא צריך לדעת את זה."
"אנסה לאכול" אמר פארי, "השמש חזקה כל-כך. היא מחלישה אותי" ועף בחיפושיו אחרי מזון פרפרים, מתנת יום שמש בהירה.
אחרי שעה ארוכה, כאשר חזר הביתה לאותו עלה ירוק, אמר פארי לינשוף "למדתי לכרסם עלים ירוקים ורכים. למדתי שירוק בהיר טעים ונפלא עבורי, אבל מזון מכביד על המעוף שלי. הייתי מעדיף לא לאכול את האחרים, אבל היום עוד לא נגמר וגם אני צריך קצת כוח."
"אתה חייב לאכול" השיב לו הינשוף, "אחרת תהיה רזה ולא טעים."
אבל שופי עצם את עיניו ואחרי כמה רגעים שוב פקח אותן ואמר "לפעמים אני נרדם וחולם את הלילה שיבוא. הוא מפחיד אותי."
"קחה" השיב לו שופי, "אל תמהר להירדם. וגם תזכור שלשנות את זה לא תוכל. תן לחלום הזה לחלוף."
"אני נלחם בחלום, אבל לא מצליח באמת." השיב הפרפר בשקט.
"אתה לא נולדת להיות לוחם החלומות. נולדת להיות פרפר, אז תהיה פרפר טוב. עדיף שתספר לי את מה שראית".
"ראיתי ילדים רצים אחרי הפרפרים. לפעמים אני חושב שבלעדינו הפרפרים האחו לא היה יפה דיו. זה נפלא להרגיש כך. אפילו שזה רק יום אחד וכל החיים. אולי גם בגלל זה."
"אתה חושב ממש הפוך ממני. אתה נהנה שרואים אותך ואני נהנה רק כאשר לא רואים אותי בכלל. לא נראה לי שממש אכפת לך אם אוכל אותך אפילו. לא פלא שאתה חיי רק יום אחד. לא היית מחזיק מעמד יותר."
"התעייפתי", אמר שופי הפרפר, "איזה יום ארוך היה לי…"
ליל פרפרים ירד. החשיך. עיניו של פארי נעצמו בעצמן. מתיקות השינה החלה להתפשט בכל גופו.
"עכשיו אני רואה אותך הרבה יותר ברור" אמר הינשוף. "אתה מרגיש טוב?" שאל.
"נ פ ל א . . ." לחש בקושי רב הפרפר.
ושופי הינשוף ענה , ספק לפארי ספק לעצמו: "קשה ללמד ינשוף משהו חדש. ובכל-זאת. לילה טוב לך פארי. שעת הצייד של הינשופים הגיעה."
23.01.2010
איורים: איריס קובליו
איריס שלום זה מדהים ביפיו
כמה שאת צודקת ואישטוב כתב !
תודה אבנר
תודה אבנר,
אשתדל להאמין, זה טוב להיות טוב,
אבל תוסיף לי קצת פילפל 🙂
אני מסכים אתך, מאיה
פרפר מופלא, שאני סולחת לו על הנרקיסיזם בגלל שזה בא מתום.
מדהים שרק נולד ולא יודע הרבה דברים אבל חכמה יש. מה שמציב את השאלה מי חכם. לא בהכרח בעל הידע…וגם נראה לי שכשידע פחות היה יותר מאושר.
מסוכן לזכור יותר מידי…חומר למחשבה. ברור לי שלא בריא לזכור יותר מדי, לא כדאי, לא מוסיף אושר…
החושך מעיר את הינשוף כי הוא ניזון מאחרים.דרך מעניינת לתאר את הרוע. אבל מצד שני אי אפשר להגיד על הינשוף שהוא רע. זה שהוא ניזון מאחרים זה הטבע שלו. והטבע לא טוב ולא רע.
שמתי לב שאחרי שהפרפר הולך וחוזר כמה פעמים, המקום נקרא כבר "בית", כך בטקסט. אז זה בית? אם אתה נוסע וחוזר לאותו מקום?
אהבתי שהינשוף גם למד משהו לקראת הלילה. ואני בטוחה שהלילה הזה כבר לא יהיה כלילות הקודמים.
המוות של הפרפר מתואר בצורה כל כך טבעית, תמימה, כמו שהוא חיי, כמו שינה.
זהו, גלגלתי כמה מחשבות.
סיפור נוגע ללב מבחינתי, עצוב. על חיים ומוות, על וחכמה, על תום, על תפקידים בעולם.
והציורים…אין מילים. יפהפים!!!
לוסי, תגובתך מרגשת מאוד. אם נקלף כל הידע אולי חוכמת הלב היא שתשאר. כמה טוב שאנחנו לא זוכרים כלום בלידתנו, נראה שלא היינו שורדים. אם לא יהיה ינשףוף, איך נדע את הפלא של הפרפר? שמעתי שאם עולים מעל טוב ורע, רק טוב יישאר… בית זה מקום שחוזרים אליו, זמני כמו יומו של הפרפר. שמעתי גם שאנחנו בסך-הכל חולמים את העולם ואת עצמנו. והעיקר, שמעתי שאם נחיה כל יום כאחרון שלנו, נפלאים יהיו חיינו.
זהו. גלגלתי אתך ביחד. והציורים לא נראים מעולם הזה, מסכים.
סיפור מופלא.
שמות הגיבורים מאוד מצאו חן בעיניי….
יש כאן המון חומר למחשבה,
בסיפור אחד תמים.
הציורים נפלאים,
ומוסיפים מימד נוסף לראייה הכוללת.
יישר -כוח.
שבת שלום.
ודה מיכל,
קראתי לאחרונה את אליס.
וזה מה שיצא.
ציורים כאן הרבה מעבר לכל מיומנות.
ליבנה, התגובה הזאת נראת כמו מוניטור עם קו חלק… 🙂
בקלות נשאבים פנימה לתוך הצבעוניות והקסם של הסיפור והציור
משאיר עם מחשבות על מפגשים בחיים עם
מי ששונה מאתנו
ועל מה שניתן ללמוד מתוך המפגש הזה
תודה ליבנה,
הכל סימבולי כאן בסיפור וגם בחיים,
הציורים מוכיחים שפארי צודק – נפלאה הזדמנות אפילו ליום אחד.
גרא ספור חכם ונוגע ללב, האיורים מאירים אותו באור השמש, אני עוד צריכה לחשוב על הספור הזה, מה הוא מלמד אותי, בינתיים הוא השאיר בי עצב מתוק
חני יקרה,
אני למדתי מפארי הפרפר שזה נפלא לחיות כל יום כאילו הוא האחרון. ועדיין לומד.
יפה הספור ,גרא, עם תובנות רגישות והציורים ,איריס- מקסימים
,תודה חנה, זמניות הבלתי-נתפסת ומהות החלומית של חיינו סימליים לי עכשיו. משם הסיפור. לציורים של איריס אין לי מילים, מרגשים מאוד בעיניי.
קראתי כמה פרקים מספרך האחרון ואני מלא הערכה להשקעה, לפשטות המקצועית שלך והאנשה של הגיבורים שלך, הם וודאי חיים עבורך לפעמים יותר מאנשים אמיתיים. קראתי גם ביקורת אבל אקרא עד הסוף בקרוב. אין לי מושג איך את מצליחה לכתוב רומן שלם. איזה נשימה ארוכה. אני מותש אחרי סיפור קצר וחושב שלא אכתוב יותר כלום אחריו…
מעל הכל, החיים מהממים בעוצמתם
מטאפורה חביבה על גברים באשר הם… על שיחותיהם הריקות, ופסבדו חוכמתם. הציורים יפהפיים.
טוב בעצם התכוונתי לשים סימן שאלה בסוף המשפט אבל נשמט לי. אז הנה הוא:
??
איתי
איתי, האם אתה מתכוון שהפרפר הוא הגברים או שמא הינשוף??
היי, חבר'ה, לא יודע על מה אתם מדברים, אבל תודה שבאתם, בוא נמשיך את הפלסבו החביב.:)
רגע, מי גנב את הלביבות ולמה?
סיפור רגיש ופיוטי למבוגרים בתחפושת ילדים.
חשבתי מה עושה את זה ל"ילדי" אולי שמות הגיבורים "שופי ופארי". אם היית כותב שופי ופרי בלבד, ללא שופי הינשוף וכו'- זה מייד הופך את זה לסיפור ילדים, או אם היית קורא להם יוקה וגרישה למשל ואז היו מבינים שמדובר בפרפר וינשוף, כמשל, אולי זה לא היה נראה לילדים.
גם הציורים יש בהם כביכול "ילדיות". אבל אם מסדרים אותם בצורה גרפית חכמה לצצד הטקסט הם יכולים להיות גם ציורים ל"מבוגרים" כי אין בהם ילדותיות אלא משהו אחר לגמרי.
תודה רוני על תשומת הלב,
אולי סיפור קצר זה שייך לאותה קטגוריה של סיפורי ילדים שהם פשוט סיפורים למבוגרים לכל דבר במעטפת ילדותית כביכול. דוגמה נפלאה לכך כמובן אליס של לואיס קרול. אף אחד לא יעלה בדעתו לתת לילד/ה את הגרסה המלאה. לדעתי, סיפור זה לא פשוט כל-כך אפילו למבוגרים, יש בו אמיתות פרטיות שלי עטופות במעטפת תמימה למראית עין. סיפור שלם… תודה לך