פרפרים ברשת מורה ליוגה, כותב, איש מחשבים
אהבתי,
היום אין סדנה
המסעדות סגורות
גם הסופרים סגורים
המשוררים המתחילים יושבים בבית
אולי סבא נחום וסבתא לאה מרוצים קצת
יום חם צהוב ואביך היה כל היום
אני שומע אוטובוס כבד למטה ודייסת כוסמת רותחת
צריך להתרגל לאכול לבד
רוח קרה פתאום מהחלון הפתוח
אקרא לחבר
וירטואלי,
וירטואלי לא ייעלב
אכתוב איזה סיפור משעשע
או עמוק ומיסטי
אולי אקרא לסבא נחום
הוא יישב על הספה ובשקט ישיר תהילים
וסבתא תסרוג מטפחת גדולה מפוך
היא תאהב את הכורסא
אנחנו נאכל ביחד
אבל הכוסמת לא קלויה והדייסה יצאה לא טעימה
אולי הם יאהבו פיתות, זה בוודאי יהיה חדש להם
יש לי תה טוב, ודבש, זה יספיק לנו.
אדליק להם חימום, או קירור.
הם יפחדו לזוז בכל הלובן המוזהב
אבקש מסבתא לגעת בכל דבר, למשש
אני רואה איך היא מעבירה יד על מפת השולחן
על כיסוי מיטה מבד זהב בהיר ושמח
אני רואה איך נדלקות עיניה מכל העושר הזה
היא הולכת לאט, נוגעת אפילו בקירות,
יד כפרית זקנה, שפתיים מאושרות
עוצרת במטבחון
לא מסוגלת לעזוב את הספלים והצלוחיות עם הוורדים הקטנים,
גם אני אהבתי,
אני משאיר את סבתא במקלחת
סבא מביט מסביב בסקרנות
ניגש לספרים
התנ"ך שלי מסתתר אי-שם למעלה
הוא מלטף דפים מבריקים מאוירים להפליא
מדפדף ביד מיומנת, נותן כבוד לספר
אנחנו מדברים
הוא ניסה איתי יידיש, זה היה אבוד
אז עבר לרוסית איומה עם מבטא ביילורוסי כפרי כבד
אני מבין כל מילה
אמרתי שאני דומה לו נורא
"ודאי, ודאי" סבתא צועקת כמעט ונכנסת פתאום ובוכה
אני מושיב אותה בכורסא ושולף טישו, רך וריחני
סבתא מבינה מיד, משתתקת, מריחה ופתאום בוכה שוב, ארוכות
מסתכלת על טישו ובוכה
סבא עומד לידה ומדבר איתה יידיש, היא עונה לו ולא מפסיקה.
אחר-כך אנחנו שותים תה עם פיתות קטנות עם חמאה ודבש
הם נחים קצת בכיסאות מעץ בהיר ואני שוב עושה להם תה בכוסות וורדים.
סבתא נהנית מהריחות, מהכוסות, מסוכר חום ומדבש הדרים מיד-מרדכי
סבא מקשיב לי ואף-פעם לא אומר "גם את הגויים במידה מסוימת"
הוא יודע לקרוא מחשבות ויודע שאני אוהב אותו ואת סבתא,
עכשיו תמיד יש לי עם מי לדבר וסבתא שמחה ועושה לנו לביבות תפוחי-אדמה
הרגליים כואבות לה ובערבים היא אוהבת לראות תוכניות אופנה בטלביזיה הגדולה בסלון
אני לוקח את סבא לטיילת ליד הים והוא שואל כמה עולה סירה, אולי נקנה ונצא לדייג.
הגרמנים והמקומיים הרגו אותם עם גרזן וזרקו לבור. את כולם.
זה היה ב- 1942.
אני נולדתי ב- 1947.
נשארו שתי תמונות ישנות, של סבא נחום וסבתא חיה לאה.
אני באמת דומה לו.
11.04.2010 יום הזיכרון
גרא,
מרעיד לגמרי,
במיוחד עם שתי התמונות האלה בסוף, כמו עולות מן האוב.
שניהם במטבחך דהיום,
תקשיב, היו לי דברים דומים במחשבה וברגש היום עם כל הדורות הקודמים.
מזל שיש מטבח.
רונית יקרה,
אני סתם לא מרגיש מרחקים. אולי אי-יתכנות של האושר להיות עמם לכמה רגעי נחת פשוטים תעשה יותר מכל ביטויי הזעם הנורא שלנו. זה גדול על כולנו, נתפלל שלדעת "איך" לא תגביר יותר שינאה ואני בטוח שתשובות ל- "למה" לא נמצאות במישור הזה.
מרגש מאד. והתמונות בסוף ממש מרעידות.
תודה איריס,
התמונות היו בבית הוריי בכל הילדות שלי. רק כשגדלתי ושמעתי את הסיפור, הבנתי חלקית איזה קשר דורות שורשי לאדם נפסק כאן לפתע ולא ידעתי אפילו.
אה, גרא, אתה סופר גדול!
מקווה שתצא מהר מהר מהגלות ותיכנס לכריכה עם דפים בריח נפלא של דבק ספרים – כי מגיע לך!!!
חיבוק ענק, יוסי
תודה יוסי,
אתה משתמש בכוח המחשבה כדי לעזור לכמה מקבלי החלטות להבין את האמת :)))))))))))))))
אולי הם מדברים יידיש ואני לא ממש מבין… ::))
תודה לך גרא, שפתחת את המקום הזה ושיתפתם אותנו. זה עוזר, ביום לא קל לעם ואדם. תודה לך ושיהיו זכרונם לברכה.
תודה בוב,
זה טבעי לי, בוב, לפתוח, כפי שאתה אומר. האם זה לא הדבר היחיד שעושים או אמורים לעשות אנשים כותבים?
נפלא ותודה גרא
מירי יקרה,
אם כותבים מהבטן כפי שרבים עושים כאן, משתמשים במעט מן השכל שיש לנו ועוטפים הכול בהרבה מן הלב, אז עם קצת מזל יוצא משהו לפעמים, את הרי יודעת.
החלמה מהירה והמון בריאות
אהבתי את הצורה שהקטע בנוי, ואת ההליכה מהיומיומי לזכרון, קטע מיוחד במינו והתמונות זכרון לתמיד,
אני שם למעלה
חני,
איזה מזל שכולנו בו-זמנית גם פה וגם שם. אחרת איך היה לנו מזל להכיר אותך ולראות את ספרייך :)) וילדייך! וחתולייך! ואת בעלך אפילו. :)))
תודה לך,
אני חושב שהצורה כאן היא לא איזה טכניקה, אלא פשוט תוצאה של השקפת המציאות כפי שאני רואה אותה, וגם פועל יוצא של רצון לשרת את המטרה. לא חושב המצאתי או העתקתי.
מצמרר
גם אותי. הסמיכות עם התמונות שאומרות בפשטות: זה אמיתי
יש המון אהבה בכתיבה שלך והמון תחושת יש גם כשהנושא הוא אין. וכמה יפה ההזמנה ויפה הביקור.
המון אבני חן יש פה, מתוקות כמו פיתות קטנות בחמאה ודבש. למשל
"יד כפרית זקנה, שפתיים מאושרות".
(אקרה=אקרא?)
לי יקרה,
תודה לך עך ראיה הזאת. האם אהבה ואבני חן לא הולכים תמיד ביחד? :))
תיקנתי שגיאות. לא עשיתי חדשות? :))
אולי עשיתי כמה שגיאיות? :))
לי יקרה,
תודה לך על הראייה הזאת שלך.
האם אהבה לא הולכת תמיד עם אבני חן? ::))
תיקנתי את השגיאות, תודה. לא עשיתי חדשות? ::))
אולי עשיתי כמה שגיאיות? :))
אולי אבני חן תמיד הולכות עם אהבה. זו מחשבה יפה. אני תמיד שמחה לראות אותן מתנוצצות, ולחוש בה.
ואם יש אהבה, ויש יש, ויש אבני חן, מותר שיהיו הרים וגיאיות של שגיאות :)).
קטע כל כך חם ויפה כתבת גרא
נר זכרון הדלקת לסבא נחום וסבתא חיה לאה
ואתה באמת דומה לו כל כך – מדהים איך הפנים מתגלגלים מדור לדור
ריקי יקרה,
סבא שלי היה שר בבית הכנסת, היה סופר סתם, דג ומכר דגים מהנהר ורכש כבוד גדול בקרב ילדיו. ואני, לא יודע לשיר כלל, אם לא לומר את ההפך הגמור, סופר לא סתם בכלל :)), לא דג דגים ואפילו לא אוכל אותם, ועל ילדים אין הרבה מה לדבר. ובכל-זאת דומה לו? :))
אהבתי מאוד מאוד.
תודה יעל יקרה,
ואני אהבתי לכתוב, לא בטוח שנהניתי.
נולדת אחרי, ולא הכרת אותם . אבל אתה מביא אותם הביתה, ומרגש מאוד איך אתה מארח את זוג הרוחות רפאים האלה. נתת להם מתנה חיים. זה אפשרי? זה אפשרי.
מאוד מרגש.
לוסי יקרה,
נלקחה ממני אפשרות וקשר דורות, לא ידעתי וגם לא אדע כבר קשר אישי ברמה הזאת ומסוג הזה. אבל ברמה אחרת, לא החזרתי אותם לחיים, הזמנתי אותם לבית וירטואלי בו אני מחליט על הכול. כמו שם, למעלה.
גרא,
אין מילים.
מרגש..מרגש..
עזרא.
תודה עזרא,
פעם בשנה אעשה מצווה ואזכור אותם. בשאר ימי השנה לא אטריד את מנוחתם.