זמן הדחקה
טכניקה חביבה- הדחקה. הבעיה שזה עולה פתאום כמו צרבת, וכמו צרבת זה מעיק ומציק ושורף.
הכלבה שלי מתה היום. כלבה שנייה שמתה לי ככה צעירה. בזמנו כתבתי על באפי: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8781&blogID=233
אז במקום לספר איך היא מתה אספר איך אימצתי אותה.
גם עליה כתבתי: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10842&blogID=233
שנה אחרי שהכלבה הקודמת מתה התחלתי לחפש. החלטתי שנאמץ, שניקח כלבה כבת שנה, מחונכת, נחסוך את עניין הרגלי הניקיון ונעשה מצוות אמץ כלב.. הגעתי לכלביה של גב' אורה והיא הראתה לי המון כלבים והתמקדה בשתיים: חומה סמרטוטית ולבנה שובבה ואמרה שהשתיים האלה הולכות יחד. החומה נראתה כל כך רע, פרווה דלילה ואפורה, וישיבה כפופה. לא מושכת במיוחד וגם שתיים יחד, לא מתאים. התאהבתי דווקא בלברדורית שחורה, ענקית, שובבה ומקסימה. אותה בסופו של דבר שידכתי לשכנים, שזמן קצר קודם לכן הכלב שלהם מת בשיבה טובה. והשמחה רבה.
כשלושה חודשים אחרי הגענו ליום אימוץ כלבים בר"ג . מתחת לסככות היו המוני כלבים, אני חיפשתי כלבה בינונית כבת שנה. והינה היא עמדה מפוארת בפרוותה המרהיבה, בשלושה צבעים. נראתה רגועה וטובה, התאהבתי ואפילו נעמדתי לידה כמכריזה ככה: "היא שלי" והברחתי את כל מי שהתקרב (אפילו ילד קטן שנדנד לאבא והאבא שאל "את לוקחת אותה?" ואמרתי כן מיד)
ואז התברר לי שהכלבה הזאת באה מהכלבייה של אורה. שילמנו, נפרדנו לשלום וכמה דברים שאורה אמרה הדליקו אצלי כמה נורות. בסיבוב בלשי קצר הגעתי למסקנה שזו אותה כלבה שאז לא רציתי. גורל, אה? אבל אני אדם אופטימי ואמרתי לעצמי שאם היא התאוששה ככה בשלושה חודשים, יהיו לנו חיים טובים יחד.
היו רגעים קשים איתה, היא באה עם הרבה שריטות, קצת מופרעת. אבל עם הרבה אהבה ואילוף הגענו להישגים. קצת חרדת נטישה, קצת שתלטנית…אבל אוהבת, ומבט חכם.
קראנו לה מאצ'י (בעיראקית זה "נשיקה", ככה חמותי אומרת) וגם מאצ'ולה וכלבוש.
לא הספקתי לצייר אותה. רציתי אבל תמיד היו דברים דחופים אחרים…
וזהו, אין. הלכה ומתה.
שלא תדעי צער, והצער במות בעל חיים אהוב גדול ורב עד מאוד.
ענת, אכן הצער גדול. ופרופוציות אני יודעת…ובכל זאת פרידות קשות
צובט מאוד את הלב. מרגש כמה אהבה קיבלה מאצ'י וגם נתנה. מדהימה הדרך בה הגיעה אלייך. תנחומיי לוסי יקרה.
סמדר יקרה, תודה. את הכרת אותה ובוני המתוק שלך היה החבר היחיד
מכמיר לב הספור של מאצ'י ,לוסי
אני יודעת כמה קשה להפרד מכלב אהוב
ממש קשה ,ואחר כך הזכרונות
כבר חוויתי את זה עם הכלב שלי נאפו
וכמה יפה היא היתה ,מזכירה את הכלבה שלי שושה רק ששלי שחורה כמו לילה,
אבל אותו מבט ,באמת שלא תדעי צער
חנה מתוקה, תודה. שתי כלבות היו לי ושתיהן מתו צעירות, ככה בלי שנתנו לי זמן להתרגל לרעיון
הי לוסי, בתור מי שלא נקשרת לבעלי חיים בדיוק מהסיבה שיודעת שאצטרך להפרד מהם רואה איזה לב רחב יש לך והזמן שביליתם יחד הם בעיניי זכיה כפולה עבורכם.
לילדיי יש כלב שאיתם כבר עשר שנים, אני שומרת על הריחוק, אבל בו זמנית דואגת ליום שבו יאלצו להפרד ממנו.
מאחלת לך עוד המון אהבה וכמה שפחות פרידות,
סיגל.
סיגל, איך אפשר לא להיקשר? הם ממיסי לב ידועים. יכולה באופן "טכני" לשמור מרחק ולא לאמץ עוד. אולי זאת הדרך שאבחר.
כמובן שאני לא מסכימה איתך אם זה מה שהסקת ממילותי:) ודאי שתאמצי כלבים ותאהבי אותם. לדעתי, ליבך פתוח ורחב ואין בו חסימות. לא להקשר איננה הדרך הנכונה, היא בסך הכל דרכי, ויש לה סיבות שקשורות בילדותי. דווקא בגלל זה שאני כזו הסכמתי שלילדיי יהיה כלב והסכמתי לחתולים בחצר. שלא יהיו כמוני.
סיגל, אני מבינה. ובכלל האם יש דרך "נכונה"? לא וכן, אין סוף דרכים כמספר בני האדם.
מה זה מתה, לוסי? הייתה חולה קשה או הזדקנה?
היא מתוקונת וחבל. וזה קורה לך ביום שלפני אירוע חשוב. ממש לא במקום, ולא בזמן. עצב ליד התרגשות.
לבנה, כנראה חולה מאוד. היינו בתחילת הבירור, היה חשד למשהו בכליות. מהיום שראינו שלא מרגישה טוב עד שמתה, פחות משבוע. כבר לא נדע מה היה שם בדיוק, אבל כנראה משהו חמור.
מזדהה עם הצער העמוק שלך. בדיוק עכשיו אימצנו חתולה שאמצה את חדר המדרגות שלנו ואת ביתנו. אנחנו מכנים אותה "פנוקה" מקווה שתאריך ימים ואנו איתה.
גליה, מקווה שמה שאומרים על חתולים (9 נשמות) נכון ושתאריך ימים.
אני מניחה שלהפרד כשהסיבה היא זקנה זה אחרת…
עצוב לוסי. ועדיין את יכולה להשלים את המלאכה בציור שהרי תמונת נפשה בטח יש לך
איתך בצערך
מירי, תודה. צודקת וצריכה לעשות
"תמונת נפשה" אהבתי