מחשבות על פרלמפלין ובליסה

המחזה נפתח כי פרלמפלין נשבר. התשוקה שלו גברה על הפחד.
פרלמפלין ניצוד.
במשך שנים הסתגר בתוך עולם של ספרים וחלומות. לפתע הוא נופל ברשתה של בליסה, ביוזמה מתוכננת היטיב של אמה של בליסה ושל האומנת הזקנה שלו – מרקולפה. כל מי שסובב אותו פעול כדי להפיל אותו בפח.
כל לילה מתערבבת דמותה של בליסה בדמותה של אמו ופרלמפלין לא מוצא לעצמו מנוחה.
נקודת הפתיחה של בניית דמותו של פרלמפלין צריכה להיות ההבנה של מי הוא היה עד שהופיעה התשוקה בחייו.
האימפרוביזציה צריכה לבנות את דמותו של בעל החלומות. (השחקן צריך לצפות ב"מלאך הכחול").
ואז, את המפגש הראשון עם בליסה שמשתלטת עליו כמו דיבוק. הוא לא יכול לעבוד. לא יכול להתרכז. ואז מגיעה ההצעה ממרקולפה. מרקולפה מציעה את מה שמציעה בכדי לפטור את פרלמפלין ממצוקתו.
פרלמפלין מתנפל על ההצעה. כפוי. בידיעה שסופה של הפרשה יהיה רע !! רע !! הוא יודע שהסוף יהיה רע ולכן – נשמר כל השנים. חייו עד כה היו על חשבון מימוש התאווה שלו. זהו המקדם של פרלמפלין.

מה המקדם של בליסה ? אמא מכשפה רודנית, מקנאה. בליסה רוצה חופש. האם היא מתחתנת מתוך רצון ?
האם היא רוצה לברוח מהבית ? האם היא מתכננת להתחתן ואז לשכב עם בעלה ? האם היא שרמוטה
באופייה ? לא בטוח.
מפני שבמי מתאהב פרלמפלין ? במי היה מתאים לו להתאהב ? איזו איכות צריכה להיות לה ?
האם היא חולמת להיות "אשת איש" ואז בא לייל הנישואין הראשון ואתו מפח הנפש שמיד מתורגם להזיות על בגידה ?

בשנת 2004 עבדתי עם תלמידים על המחזה המופלא והמסתורי של לורקה: "דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו".
מחזה שמגולל את סיפור אהבתו של האינטלקטואל המזדקן לַפְרֵחָה שפרצה לתוך חייו. הסצנה האהובה עלי במיוחד במחזה היא סצנה שבה שני שדונים סוגרים את הוילון על מיטת הכלולות של הזוג המוזר ובתוך כך מעלים השערות נבואיות לגבי מה שמתרחש מאחורי הפרגוד. סופו של הסיפור של פרלמפלין ובליסה מוזכר בשיר "סיגליות" מתוך האלבום: "האישה שאיתי" של דיויד ברוזה.
https://www.youtube.com/watch?v=eEIfKah76E8