גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
פעם, שנאתי את הסתיו, חצבים ונחליאלים היו גורמים לי לבחילה ולסיוטים על מבחנים במתמטיקה. היום עדיין נשאר מעט מאז, אבל, בעוונותי ומפאת השנים שעברו מאז ראיתי מורה אמיתי למתמטיקה מול עיני, התחלתי לאהוב. את הקרירות, את ריח האויר ואת הגעגועים למשהו שהיה או שיהיה. את הסתיו המטפורי והאמיתי שהוא קצר יותר. מכיוון שכאן, בביתי בהרצליה, הסתיו עוד יותר קצר מכרגיל, עובר כהרף עין כמו מבט או שורה בשיר, אני נוסעת לחפש אחריו, ביוון. שם, קראתי בעתון החג{היה גם צילום משגע}, יש סתיו אינדיאני ואני תמיד אהבתי אינדיאנים, אפילו התחפשתי לאחת כזו שלוש שנים רצופות. כשאהיה ביוון אקרא הרבה ספרים, אוהב, אוכל בתקווה, סלט יווני ואהיה בלתי עציבה. אז שלום לכל החוגגים בסוכה או בחדר, במיטה או בכל מקום, אוהבת אתכם, באמת, בכל העונות אבל במיוחד בסתיו, בהלך רוח הזה המיוחד, החד פעמי.
תהני מהסתיו היווני חני יקרה,ואם תראי שם את שירלי ולנטיין תמסרי לה דרישת שלום בינתיים חג שמח, נתגעגע
הצלחת ללכוד הרבה זכרונות בקטע קטן. יפה.
סתיו נפלא וחופשה נהדרת, חני.
אף פעם לא מאוחר להתאהב בסציו.
טוב שהתפייסת איתו, חני. איך אפשר לשנוא אותו? (מבחנים במתמטיקה היו גם בקיץ…)
🙂
תהני ביוון.
וכשתזמיני סלט יווני, אל תבקשי גבינה בולגרית. הם לא יבינו.
:))
(גם קפה טורקי לא. אז הם באמת יכעסו).
אשרייך, חני. תעשי חיים (:
להנות מן המיוחד והחולף הסתיו. תהני.
חני,
למה יוון? בשנה הבאה כולנו ברומניה, אמן
עם החלודה והחרדל
עם הזהב והפז
עם העצב והתשוקה
🙂
חנילה נסיעה נפלאה שתהיה לך. תחזרי עם חוויות טובות וכוחות מחודשים.
אני עדיין תקועה עם המורה והססססיוט המתמטי ולכן לא סססססובלת את הסססססתיו.