בע"השם כט כ"ט באלול ה"תשמ"ט
אַהֲבַת הַשֵּׁם
בִּשְׁנַת הַשִּׁירִים הַשּׁוֹטֶפֶת תַּשְׁמַ"ט
בְּמוּסְפֵי-סִפְרוּת, בְּהַזְמָנוֹת לִטְקָסִים לַחֲלוּקַת פְּרָסִים,
בְּיַרְחוֹנִים מְקוֹמוֹנִים בַּעֲלוֹנֵי-תַּרְבּוּת בְּרֶבַע-שְׁנָתוֹנִים –
נִשְׁמְטוּ מִשִּׁירַי שִׁבְרֵי שׁוּרוֹת פְּסוּקֵי-זִמְרָה צֵרוּף שֵׁמוֹת כְּשׁוּפִים
וּמִדְרָשִׁים וְאוֹתִיּוֹת גִּימַטְרִיּוֹת שֶׁל סוֹד – נָשְׁרוּ פָּרְחוּ לְאִי-כָּבוֹד,
וְתִקּוּנִים עַל תִּקּוּנִים בְּנִיצוֹצוֹת שֶׁל כַּוָּנָה לַנִּסְתָּרוֹת.
אֲפִילוּ שְׁמִי, יָחִיד לִי – נִשְׁלַף-לוֹ מִן הַכּוֹתָרוֹת.
וָאֹמַר בְּלִבִּי
מַה פֵּשֶׁר הַמִּקְרֶה הַנּוֹאָל הַזֶּה לְבִלְתִּי שׂוּם שְׁמִי לְפִרְסוּם?
הֲרַק בְּמִקְרֶה אוֹ זֶה קֶשֶׁר?
מַה קּוֹרֶה פֹּה לְמַעַן הַשֵּׁם?
וְשֶׁמָּא אֲנִי שֶׁאָשֵׁם…
וְהִנֵּה בִּשְׁכוּנָתֵנוּ מְכַשֵּׁפָה אַחַת זְקֵנָה בַּעֲלַת שֵׁם –
רוֹאָה לַלֵּב קוֹרֵאת-בַּכַּף קוֹרֵאת קְלָפִים, כַּדּוּר-קְרִיסְטָל, קָפֶה,
וְעֵזֶר כְּנֶגְדָּהּ רוֹבֵץ צוֹפֶה – חֲתוּל-שְׂטָנִים שָׁחוֹר שָׁמֵן שֵׁד יְפֵהפֶה
וָאֹמַר בְּלִבִּי
אָסוּרָה-נָא לִרְאוֹת אֶת בַּעֲלַת-הָאוֹב הַזֹּאת, וּתְגַל אָזְנֵי עַל כָּל הַמּוֹצָאוֹת.
וָאָבוֹא אֵלֶיהָ לַיְלָה, וָאֹמַר: קָסֳמִי-נָא לִי אִשָּׁה קְשִׁישָׁה, הַרְאִינִי אֶת אֲשֶׁר עָלַי לִרְאוֹת
קַלָּה כְּקָשָׁה, בְּלִי הֶסְתֵּר בְּלִי בּוּשָׁה, אַל תְּכַחֲדִי דָּבָר! –
וָאֵשְׁתְּ עַד תֹּם קֻבָּעַת קָפֶה מַר!
וָהָפוֹךְ הַכּוֹס – וְלֹא נָטַף אַף מַר!
וָאֵרָא מְאֹד, וְאֶפֹּל אַרְצָה סְחַרְחַר
(כִּי לֹא אָכַלְתִּי לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וָכָל הַלַּיְלָה לֹא סָעַד לִבִּי דָבָר).
וַתִּקְרָא הָאִשָּׁה בַּמִּשְׁקָע הַנּוֹתָר וַתִּזְעַק-מַר וַתֵּבְךְּ-וַתִּצְחַק וַתֹּאמַר:
מַר דִּיצָנִי, אַתָּה אִישׁ מַר!
אַתָּה זָר וּמוּזָר, עֵט בּוֹטֶה וְאַכְזָר, אַבִּיר לֵב חַם אוֹהֵב אִישׁ-זְאֵב מְיֻסָּר;
אִישׁ מֻרְכָּב אַךְ יָשָׁר, דָּק נָקִי וּמְסֻדָּר, אִישׁ יָקָר אִישׁ-מוּסָר בֶּן-אָדָם נֶהְדָּר!!
וּמֻכְשָׁר, כְּמוֹ שֵׁד מְכֹעָר –
זֶהוּ אוֹת מֵאֵת הַשֵּׁם – וְאַתָּה אָשֵׁם!
אַל תִּתְרַשֵּׁם מִשְּׁנַת שֶׁמִיטַת הַשֵּׁם,
אֶל תֵּפֶן אֶל תֵּבוֹת שִׁמְךָ, אֶלָּא לְאוֹתִיּוֹת שִׁי"ן-מֵ"ם בְּנִשְׁמָתְךָ; וַעֲבֹד שָׁם אֶת הַשֵּׁם
מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְרֹב בְּרָכָה רַק הַצְלָחָה בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ –
אֵין צֹרֶךְ לְפָרֵשׁ עִלּוּם שִׁמְךָ – חָכָם אַתָּה מֵעַצְמְךָ
הַמְשֵׁךְ לִכְתֹּב שִׁירָה קָשָׁה כִּשְׁאוֹל, גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה כְּדַרְכְּךָ,
בָּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ – הַשֵּׁם עִמְּךָ
בְּשֵׁם בָּדוּי אוֹ מְפֹרָשׁ – כְּכָל שֶׁתִּדָּרַשׁ – זִרְמַת שִׁירֶיךָ לֹא תִּיבַשׁ
ברוך הבא, רמי. הגדל אות!
והעיקר על השיר (שאני מכיר) – יתגדל וישתבח, ויהי שמו מקולס ומבורך.
אמיר, שמח על קבלת הפנים ועל המפגש כאן. תודה על התיקון הטכני, תמיד אשמח לקבל תיקונים (מכל סוג, מכל אדם, על כל פסיק)
ישתבח שמך !
עדי, תודה על ברכתך. מפיך לספירות עליונות.
ברוך השם שהצטרפת , רמי.
סבינה, שלום אישה טובת לב, ונשיקה ווירטואלית. בריאות שלמה לכולם.
רמי, תביא את שיר הפית פוּת.
ללי, שמח להכירך. עוד יבוא יומו…
אין ספק, ברוך אתה וברוך שמו!
יותר נעים להפגש כאן מאשר בתחנה המרכזית בירושלים…
שולמית, אהלן אישה עדינה, תודה על קבלת הפנים.
אכן, שירה קשה כשאול. אך איתנה ומופלאה. כשופה.
צונאמי
יניב,
אַדְוָה.
חגית, שמח להכירך בפנים סמוקות.
ברוך הבא. נראה שבחרת (בחכמה יתרה) את שיר הדגל שלך. מדציעה…
איריס
מצדיעה, כמובן
איריס, תודה על קבלת הפנים, ממחצית התורן אני מחמיא לאבחנתך.
ברוך הבא העושה עבודת השם נאמנה.
שירה, תודה על ברכתך; יחד ולחוד נעבדו בִּמעוד.
יופי שבאת.
פה יקראו בשם המפורש. אירוניה עצמית היא תכונה חשובה.
רמי דיצני הירושלמי המיוחד
משורר ברמח אבריך ובשס"ה גידיך ובשאר , ממש אותו דבר
הופך לזהב כל דבר מכוער
כי אתה מפליא שירים לארוג
ואז הקורא נפשו אליך תערוג
הנה אתה כאן ואשמח על ידיך לצקת מים
ונשמח בבניין ירושלים
יוסף,
אכן-ולכן תודה על מיליך
חן-חן על חן-חן
אך ברכות והכן!
מיכל, יותר מדיי אירוניה עצמית…
זהר, אהלן זהר, טוב להפגש.
לרמי דיצני היקר שלום רב!
שמחים לראותך בבלוג.
עלה והצלח!
שבי וראובן.
שבי וראובן, תודה!
אתקשר בקרוב.
היי רמי
איזה כתיבה שופעת
להתראות טובה
טובה, תודה!.
שיר נהדר, רמי, ופתיחה נפלאה לשהותך כאן במטע הבננות הנפלא. ברוך הבא, ומי יתן ששירייך יעטרו כאן כל פינה.
תודה רונן על המחמאות.
משמח לשמוע ואפילו מביך.
וככה לעמוד בפינה?
חכם ועשיר ואף יפה
תודה וברוך המצטרף
מירי פליישר, תודה רבה על הברכות.
עשית מעשה ניסים. מקסים
עינת יקיר, תודה לך על תגובתך הקסומה.
ברוך הבא רמי,אוהבת את ההומור המריר שלך גם בשירים אחרים, שמחה שאתה כאן,
שירתך על השם בקפה מר
מזהרת וכדמעת כונכיה תיקר
אהבתי את משחקי המילים. הזכרת לי לשנייה וחצי את ההתחכמויות הלשוניות של דוד אבידן.
תודה לך איריס !