והמוח רץ עושה חיים
אני מניח שאף אחת כאן לא חשה בטמפרטורות הגואות, שכן אתן וירטואליות, צפונות לכן צוננות מאחורי זכוכית המסך. לי לעומת זאת יש חיים. אני גבר. בננה כפוף וגא. שעיר כמו דכאון ובידי צילצל על כל לויתן שלא יבוא. מה חשבתן יבוא ? משיח בן דוד ? זיבי יבוא, יבוא מובי דיק, וצריך לתכנן מראש, את ההגנה, וגם ההתקפה.
שלא תתהפך הספינה.
שלא על עצמי אני חס. כולי בחוטיני, חשוף לשמש ולמלוח, אלא שאתן מלמלות נאות שלי, מה יהא עליכן, כשתצנחנה למים בשמלותיכן הפומפוזיות, כיצד אושיע וזרועותי קיסמים.
על כן אני אץ לדחוק משקולות בהיכל השריר הסמוך לביתי.
שלא תתהפך הספינה.
שלא על עצמי אני חס. כולי בחוטיני, חשוף לשמש ולמלוח, אלא שאתן מלמלות נאות שלי, מה יהא עליכן, כשתצנחנה למים בשמלותיכן הפומפוזיות, כיצד אושיע וזרועותי קיסמים.
על כן אני אץ לדחוק משקולות בהיכל השריר הסמוך לביתי.
עדי
הנאום שלך כובש, טוב שיש אחד שלוקח את העינינים ברצינות…היום בבוקר היתה לי לרגע חרדה קטנה, ואז קראתי, ונהנתי…
יש בכתיבה שלך משהו יום יומי, זה מזכיר לי את הפוסט על מטולה
להתראות
בקרוב
טובה
הי טובה. תודה. מקווה שאצליח להגיע מחר. וגם אם לא שיהיה לך המון בהצלחה.
אחלה.
כמה אתה דוחק בשכיבה?
תודה. עוד לא הגעתי לשכיבה. אני עוד בישיבה של מטה.
הלוואי שהייתי וירטואלית ולא היה לי חם וכואב הגב והראש. אבל לפחות בזכותך אני צוחקת! 🙂
… ומה עם שריר הלב לכל מיני אופליות שלא עומדות במשא המים יש היכל כזה הא? שימציאו!
נגע בי באופן אישי…
אני שמח שנגע בך שבי. אכן כיוונתי אלייך 🙂
עלית על סטרטאפ חנה. אני בעד פילאטיס לעצבים רופפים בהנחיית אופליה והלנה לסרוגין.
ומה עם המלט?
מה עם המלט באמת.
לכל היותר הוא יכול לעמוד עם חצי תפוז ליד דוכן המיצים הבריאותיים ולהתלבט אם לסחוט או לא לסחוט.
הו את אמיתית ! אני מקווה לפחות שהצחוק מצנן. תרגישי טוב.
תודה, גם אתה. כשתגיע לכושר תן לי הוראות הגעה.
אני עם החוש כיוון שלי, לא בטוח שאגיע בכלל. אעדכן אם כן.
אתך במאבקך הצודק, עדי.
שירה שעירה שרת לנו.
תמיד טוב שיש שותפים שעירים לדרך.
בתור בנן(זכר של בננה) שאוהב גברים דווקא קסם לי החוטיני שלך על ישבנך השעיר…
ומה תאמר לבננה שכזו?
טקסט נהדר, עדי. מילא אותי בתשוקה לגבר שעיר בחוטיני.
יוסי
הלו יוסי !!!
מה פתאום שעיר הישבן ???
הוא חלק מוצק ולבן
פליזזזזזזז !!!
אחחחחחחחחחחחחחח… עוד יותר טוב!
תביא ביס…
בסבס אותו יוסי
ד"ש לענת.
מסור לה שכולי קינאה.
שתאכל מהלבן-הלבן הזה גם בשבילי.
נשיקות, יוסי.
נשיכות גם לך חמוד 🙂
הצחקת אותי! הטקסט דחוס וקפצני כמו שיר — שיר השרירים!
שיר השרירים אשר לשלמה בכורעו תחת הברזל. תודה סבינה.
מי יציל את המציל?
(ונצאלת הצאלה, מה יש לבננה הגא להציל על החוף; האין לו בבית אישה משלו? האם המצילים שוב שובתים וכל רשויות החוף כשלו?)
אני מחייכת עוד לפני שאני קוראת אותך. ואתה טועה מאוד – בננה בקיץ זזה הכי מעוך ודביק שיש.
מסכים איתך מיכל. דובדבנים עדיף.
רונן ידידי, הצלה בעבורי היא תחביב. ממש כמו מקרמה. והאישה מה "כפת לי היא שמחה שאני חוזר שזוף.
כבר הוקסמתי.
תודה יעל.