והמוח רץ עושה חיים
דאדא נוֹלַד זָכָר
נוֹעֵץ מוֹצֵץ עָמֹק
בֵּין הַשְּׂפָתַיִם הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל אִמָּא
נִמְלַט בִּזְחִילָה מְהִירָה צוֹוֵחַ
עִם הָרֹאשׁ לְתוֹךְ הַקִּיר
אַבָּא מִתְנַשֵּׂף אַחֲרָיו
מִתְכּוֹפֵף אֵלָיו
אִמָּא קָמָה
אַבָּא מִזְדַּקֵּף
דאדא לֹא זָז
קשה
למה התכוון המשורר ?
איזה מפגר. חומר אופייני להליקון.
האם עלי להסיק מתגובתיך
אחת שתיים שלוש
יקר
שהשיר לא משהו ?
תודה על ההתייחסות
ויום טוב
אחזור בערב
הממ…שאגיד שזה נשמע כאילו דאדא הוא דילדו?
לא. לא אגיד.
מוצא חן בעיניי השיר, מפעיל דמיון.
:0)
תודה
ודווקא כן
אפשר למצלל דאדא ודילדו
שובב!
ותנא רב ענן: דא מה שתשיב לאפיקורס.
ישמרנו הדא מהכפירה !
מאוד מאוד אהבתי.
סוג של געגוע לילד… על אף האיברים המזדקרים והמתכווצים, ואולי דווקא בגללם…
דא דא – מילים ראשונות של ילד, כמדומני.
מזדהה עמוקות.
נשיקות, עדי מוכשר שלי.
תודה יוס
על הפרשנות הנוגעת
נשיקות
דימוי מרתק המוצץ
יכול להיות פסל נפלא
תודה סמדר !
הרעיון לפסל מוצא חן בעיני
עולה לי משהו בראש
עכשיו
על איך לעשות את זה
!