נקודות מבט אמנית

תגובה לסבינה, בעקבות השיר שפרסמת היום

לגל, שסיימת אתמול שרות צבאי, ציורים שציירתי לך, כשחיכיתי, במהלך טופס הטיולים שלך. (נוף מהשער ממנו יצאת לשארית החיים)  כשחיכיתי  באהבה

אמא, יום לפני שריפת חנות המשפחה ע"י אוייבי האדם, רומניה, 1939

  מִלְּפָנֶיךָ…"

    “Silently he left, at dawn. Only the Morning noticed and cried with exceptional dew”.   I.  k”G       1. תְּכֵלֶת פִּתְאוֹמִית בְּשַׁבָּת חַמְצִיצִים מִזְדַקְרִים בְּשׁוּלֵי הַמִּדְרָכָה הַכֶּלֶב שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמוֹ   וַאֲנַחְנוּ כָּמוֹהוּ לְשָׁעָה     2. הַגִּבְעָה נַעֲשְׂית פִּרְחוֹנִית הַחוֹרֶף הָיָה קָצָר   ומַר     3. הוּא הָלַךְ. בְּשֶׁקֶט. וְאִתּוֹ הָלְכוּ כָּל הַדְּבָרִים הַבְּרוּרִים. הַחוֹרֶף ...

  אקלביה   אקלביה, משבט שוכני היערות, חלם להיות קשת. הלך למורה גדול וביקש להיות תלמידו. אמר המורה: "לא תוכל להיות תלמידי, כל תלמידי בני מלכים הם." חזר אקלביה ליער, בנה מחימר פסל בדמותו של המורה והעביר ימיו באימון בחץ וקשת והתבוננות בצלמו של המורה. יום אחד טיילו המורה ותלמידיו ביער. כלב שנתלווה אליהם רץ נובח לעבי היער, אך חזר ...

הָרוּחַ מְטַלְטֶלֶת אֶת הָעֲשָׂבִים וְאֶת הַקּוֹצִים וְאֶת שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַחָלוּד שֶּׁבְּפֶתַח הַלֵּב וְאֶת הַתְּפִלּוֹת וְאֶת הַתְּשׁוּקוֹת וְאֶת הַמַּסְּקָנוֹת וְאֶת הַהַבְטָחוֹת וְאֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל חַיַּיִךְ הַחוֹמְקִים בִּמְהִירוּת    

    כָּחוֹל סָגוֹל זָהָב בִּמְשִׁיכַת מִכְחוֹל אַחֲרוֹנָה סוֹגֵר אֱלוֹהִים אֶת הַיּוֹם וְשׁוּב לֹא הִסְפַּקְתְּ לַעֲצוֹר לְווַתֵּר    

      פּוֹקַחַת עֵינַייִם:  עֵץ חָרוּב  שָׂדֶה זָהָב  צִפּוֹר חוֹצָה מִקָּצֶה לְקָצֶה  שָׁמַיִם נְטוּלֵי עָנָן מַוְורִידִים מַאַפִירִים    אֵיךְ אוּכַל לְהַפְסִיד אֶת כֹּל זֶה?  אֵיךְ אוּכַל לְהַפְסִיד אֶת כֹּל זֶה?     כִּתְמֵי הַצֶּבַע כְּבָר אֵינָם נִשְׁמָעִים לִי  וָרוֹד מִתְלַּכְלֵּך בְּיָרוֹק  אָפוֹר נָטוּל צוּרָה מְקַמֵּט אֶת הַדַּף  שְׁבִיל נֶעֱלַם מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ  מְסָרֵב לְהִיכָּנֵס לְצִיּוּר  עֶרֶב יוֹרֵד  מְגָרֵשׁ אוֹתִי מֵהַשָּׂדֶה    ...