כבר כמה חודשים שלא עדכנתי את הבלוג כיוון ששקעתי עמוק לתוך המחקר שלי באוניברסיטה. וזה הזכיר לי שכבר מזמן מזמן רציתי לכתוב פה על כתב-העת “אודיסאה – מסע בין רעיונות”.
כתב-העת מתעתד לקשר בין האקדמיה לבין הקהל הרחב. כל גיליון עוסק בנושא מרכזי (אסטרונומיה, אבולוציה, מודעות ועוד) ומביא מאמרים של חוקרים מתחומים שונים – החל במדעים המדויקים, דרך מדעי הרוח וכלה באומנויות.
השילוב בין האסכולות השונות בדרך-כלל מצליח לא רע, למרות שמשום מה כמעט בכל גיליון מופיעים גם מאמר או שניים שקשורים למדעי המוח, בלי קשר לנושא הגיליון. אני מקווה שמדובר באופנה חולפת.
בכל הקשור לפיזיקה, הכותבים הם מהשורה הראשונה של החוקרים ישראלים והאמריקאיים. בעבר הופיעו, בין היתר, ראיון עם יקיר אהרונוב (שלצערנו טרם קיבל את הנובל), תיאור של ירון עוז (ראש בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל-אביב) על החיפוש אחר מימדים נוספים והסבר של מריו ליביו (העומד בראש מכון המחקר של טלסקופ החלל ע”ש האבל) על אנרגיה אפלה.
את רוב הנושאים בפיזיקה שהופיעו בארבעת הגיליונות הראשונות היכרתי כבר מהרצאות באוניברסיטה, אבל זה לא משנה. החשיבות של “אודיסאה”, מבחינתי, היא המאמרים מהאסכולות האחרות, כמו “תעלומות המגילות” של עדנה אולמן-מרגלית, “התשוקה להוביט” של דודי גולדמן או “ניפגש בעוד עשרת-אלפים שנה” של רן לוי, בו הוא מספר על בנייתו של שעון שיתקתק רק פעם באלף שנים.
יש לי לא מעט ביקורת לגבי מאמרים מסוימים, בעיקר אלו שעסקו ברגשי הנחיתות של מדעי הרוח מול המדעים המדויקים, אבל זאת עוד נקודת זכות לכבת-העת כמכלול. נגה ואני התווכחנו שעות על המאמרים הללו, ודנו לא מעט במאמרים אחרים. מהבחינה הזאת, נראה לי שכתב העת השיג לפחות יעד אחד – הוא גרם למישהו מפיזיקה לקרוא פילוסופיה ולמישהי מלימודי מזרח אסיה לקרוא פיזיקה.
הגיליון החמישי, שיצא זה עתה, עוסק בסכנות האקולוגיות שמאיימות על כדור-הארץ, ובעיקר עלינו. בינתיים הספקתי לקרוא את מאמריהם של קולין פרייס, ראש החוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, ושל ניר שביב, אסטרופיזיקאי באוניברסיטה העברית. המאמר הראשון מאשים את האנושות בהתחממות כדור הארץ ומביא טיעונים מאד משכנעים. במאמר השני, הצמוד לראשון, ניר שביב סותר את כל מה שקולין פרייס כתב וטוען שההחממות הנוכחית של כדור-הארץ קשורה לפעילות השמש ולשטף הקרניים הקוסמיות שפוגעות באטמוספירה.
התרשמתי מאד מההחלטה הזו של עורכי הגיליון להצמיד שתי דעות מנוגדות לחלוטין זו לצד זו. בנוסף לכך, בעוד שקולין פרייס לא מחדש הרבה (הוא חוזר על המנטרה המוכרת שגזי החממה אחראים להתחממות), ניר שביב מציג רעיון שטרם שמעתי.
לסיכום, לאחר שקיבלתי מההוצאה שני גיליונות למטרת ביקורת, ולאחר ששנוררתי מחברים במחלקה את הגיליון על אסטרונומיה, עשיתי מנוי בעצמי. אני מקווה שגם בגיליונות הבאים אני אמשיך להיחשף לרעיונות חדשים ושהם ימשיכו לעורר דיונים ביני לבין נגה.
נ.ב., שמחתי לראות שבגיליון החדש אין מאמר של מדעי המוח.
הי אור,
תודה על הזרקור לכתב העת.
רק לא הבנתי את הנ.ב. – מה רע בחקר המוח? הפופולאריות של הנושא לא עושה אותו פחות חשוב או מרתק…
דווקא נושא התחממות כדור הארץ לעוס עד אימה וחוזרים ולועסים חומר ידוע מזה עשרות שנים – כשמה שחשוב זה דווקא להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות – ויחד עם זה יש גם מדענים שטוענים שהפלקצואציות האלה בטמפרטורות – שכבר נמדדו אלפי שנים אחורנית בשיטות חדשניות – היו ויהיו ולא הכל באשמתנו, בני האנוש…
היי עדנה,
פשוט קצת נעלבתי שבגיליון שהוקדש לשנת האסטרונומיה הבינלאומית היו מאמרים של מדעי המוח. אם מקדישים גיליון לנושא מסוים עדיף, לדעתי, למצות אותו ולא להתפזר לנושאים אחרים.
לגבי התחממות כדור הארץ – כמו שכתבתי, וכמו שאני ממשיך לגלות ככל שאני קורא עוד מהגיליון, העורכים דאגו להציג מספר דעות שונות, ולא רק את הפרדיגמה הלעוסה.
אור, יופי שכתבת על "אודיסיאה", גם אני מוצאת את עצמי מוקסמת מכתב העת הזה וממאמרים שנושאיהם רחוקים ממני מרחק שנות אור, גלקסיות ועוד. מסתבר שמדעי הטבע הללו יכולים להיות מרתקים ומושכי לב גם לבורה בהם כמוני, אם הם מוגשים, כמו כאן, בצורה יפה ובהירה ונותנים חומר רב למחשבה על הבריאה והעולמות שלנו.
היי אסתר,
אולי אני ארחיב על כך בפוסט אחר מתישהו, אבל למדעים המדויקים, ובעיקר לפיזיקה, יש היסטוריה ארוכה של כתיבת פופולרית, עוד מגלילאו, ואולי גם לפניו.
ואם כבר במדע פופולרי עסקינן, אני אציין גם כאן את המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל-אביב, שגם אני חבר בו. אנחנו מארגנים הרצאות לקהל הרחב על אסטרונומיה ועל נושאים קשורים. לא צריך ידע מוקדם, והכניסה חופשית. בלילות בהירים אנחנו גם מארגנים תצפיות על מעט הכוכבים שעוד אפשר לראות מתל-אביב.
לפרטים, וכדי לצפות בהרצאות קודמות שלנו: http://astroclub.tau.ac.il
לצערי, למרות שהרעיון הבסיסי בהוצאת המגאזין מצויין, הרי שהוא נועד לכישלון בשל בחירה גרועה של עורך.
העורך אינו מתמצא בתחומים רבים המוזכרים המגאזין ובחירת חלק מהכתבות (ותוכנם) תמוה ומעורר שאלות לגבי מקצועיות הכותבים ובוודאי שלגבי מקצועיות העורך.
חבל מאד – עוד מגאזין שייעלם בשל חוסר קונים.
לצערי, למרות שהרעיון הבסיסי בהוצאת המגאזין מצויין, הרי שהוא נועד לכישלון בשל בחירה גרועה של עורך.
העורך אינו מתמצא בתחומים רבים המוזכרים המגאזין ובחירת חלק מהכתבות (ותוכנם) תמוה ומעורר שאלות לגבי מקצועיות הכותבים ובוודאי שלגבי מקצועיות העורך.
חבל מאד – עוד מגאזין שייעלם בשל חוסר קונים.