הקיבריאדה

אחד הספרים המרשימים שקראתי לאחרונה היה “הקיבריאדה” של הסופר הפולני סטניסלב לם. מדובר באסופה של סיפורים קצרים על שני מהנדסים גאונים בשם טרורל וקלאופקיוס. בסיפור הראשון, “איך העולם ניצל”, טרורל בונה מכונה שיכולה לברוא כל דבר שמתחיל באות מסוימת. קלאופקיוס, שמזלזל בטרורל וביצירותיו, בוחן את המכונה, עד שבשלב מסוים הוא מבקש ממנה ליצור “כלום”. המכונה, שמבחניו של קלאופקיוס נמאסו עליה, מתחילה למחוק אלמנטים שונים של העולם (שכולם, כמובן, מתחילים באות כ’), עד שקלאופקיוס מתרצה ומתחנן למכונה שתפסיק.

באחד הסיפורים האהובים עלי בקובץ, טרורל בונה רובוט משורר. גם כאן קלאופקיוס מזלזל ברובוט ומציב לו שורה של מבחנים. בין היתר, הוא דורש מהרובוט לחבר שיר אהבה לירי ומרגש שכתוב כולו בשפה של חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי. התוצאה היא שיר יפהפה, שיחד עם רבים מהסיפורים בספר, גרמו לי לחשוב שוב על דילמה שאני נתקל בה רבות, גם בקריאה וגם בכתיבה שלי: נגישות השפה.

רבים מהסיפורים ב”קיבריאדה” משתמשים במונחים מתמטיים ופיזיקליים. לבעלי הרקע המתאים, המונחים האלו מעשירים את הטקסט, כיוון שהם מוסיפים לו משמעויות וצובעים אותו בגוונים שהם מכירים. אם משתמשים בהם בצורה קומית, כפי שלם עושה לא מעט, זה גם מעלה חיוך. זו אחת הסיבות בגללן ניהנתי מהסיפורים וקראתי אותם ברצף, כל פעם מחכה לראות על מה יהיה הסיפור הבא. אבל למי שלא מכיר את המונחים השונים – למי שלא מכיר דיאגרמות ון או מרחבי הילברט, חלק מהדיאלוגים ומהתיאורים עלולים להיראות כמו ג’יבריש חסר משמעות.

כמובן, הסוגיה הזאת לא מוגבלת לז’אנר המדע הבדיוני. לי, למשל, היה קשה מאד לקרוא את מנדלי מוכר ספרים, כיוון שהשפה שלו נשענת על היכרות עמוקה מאד עם המקרא. באותה מידה, קשה לי לפעמים לקרוא שירה שנסמכת על המיתולוגיה היוונית, או, לאחרונה, סיפורים סיניים שמסתמכים על היכרות עמוקה עם טקסטים סיניים קלאסיים.

לכן, בכתיבה שלי אני משתדל לכתוב בשפה כמה שיותר כללית. אני אוהב לצטט בנושא הזה את יוליוס קיסר, שאמר שכתיבה טובה צריכה להשתמש בכמה שפחות מלים. קודם כל, הֶיֵה מובן. אני מעדיף שהקורא יבין את מה שהוא קורא ושיהיה לו קל לבנות את הסיפור בדמיונו, מאשר להשתמש במלים יפות. אבל “הקיבריאדה” גרם לי לחשוב שוב על הסוגיה הזאת. אולי לא תמיד צריך לפנות לקהל הרחב ביותר – אולי לפעמים כדאי לכתוב בשפה שרק קבוצות מסוימות יבינו, אם זה אומר שאפשר לכתוב יצירות כמו ה”קיבריאדה”.

חייהם הקצרים ומותם האכזרי של כוכבים מאסיביים
כל קבוצה מקצועית נוטה להמציא לעצמה שפה משלה כדי להבדיל אותה מקבוצות אחרות. פיזיקאים לא שונים מהכלל, אבל הם מודעים לכך, ויודעים שהציבור מתקשה להתחבר לנושאים כמו “קצב יצירת מערכות כוכבים בינאריות ביקום המוקדם שלאחר רקומבינציה”, ולכן משתדלים (וניהנים מאד) למצוא דרכים להסביר פיזיקה בשפה יום-יומית.

בשבועות האחרונים התחלתי לפרסם כאן מודעות להרצאות באסטרונומיה שמאורגנים על-ידי המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל-אביב. הרצאות אלו מיועדות לקהל הרחב ולא דורשות ידע מוקדם בפיזיקה או במתמטיקה. באחד הפוסטים האחרונים שלי דיברתי על סופרנובות, והזכרתי שלכוכבים, בדיוק כמו לבני-אדם, יש מחזורי חיים: הם נולדים, עוברים שלבי התבגרות שונים, ולבסוף מתים. בעיתוי מצוין, ההרצאה ביום רביעי הקרוב תעסוק בדיוק בחייהם ובמותם האכזרי של כוכבים מאסיביים, היינו כוכבים הרבה יותר גדולים מהשמש שלנו. אתם מוזמנים בחום:

צייר המלחמות, ספר הביכורים שלי, יוצא לאור החודש, ואתם יכולים להזמין אותו כבר עכשיו. עבור 69 ש”ח (כולל דמי משלוח), תקבלו את הספר ישירות מההוצאה, ישירות אליכם. הזמינו עכשיו בטלפון: 02-6330530, או שלחו אימייל לכתובת: misrad@tobypress.com.