בננות - בלוגים / / הגידו כן לזקן
מספרים בחשיכה
  • אור גראור

    נולדתי ב-1982 בארה"ב ובגיל ארבע עליתי לישראל. רוב השנים, מה לעשות, גרתי בפתח-תקווה אבל בשנים האחרונות זכיתי לגור בתל-אביב. לאחרונה התחלתי דוקטוראט באסטרופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, בהנחייתו של פרופ' דן מעוז. במשך 2007-2008 גרתי בסין בעיר-הנמל שיאמן עם אשתי נגה שלמדה סינית באוניברסיטה המקומית. על חוויות היום-יום שלנו אפשר לקרוא במגזין המקוון של "מסע אחר". הסיפורים הקצרים שלי התפרסמו ברוב כתבי-העת בישראל, ובעיקר ב"קשת החדשה" בעריכת אהרן אמיר. ב-2006 הקמתי, יחד עם יעל טומשוב, את כתב-העת "אלמנך". 2007 הייתה שנה יוצאת מן הכלל. "צהרי יום ראשון על האי גרנד ז'ט" היה בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ"; יחד עם עליזה ציגלר ערכתי את האנתולוגיה "סיפורי הקשת החדשה"; ובתחילת יוני התחתנתי עם נגה גנני. בינואר 2009 יצא אור בהוצאת טובי ספרי הראשון "צייר המלחמות". התמונה בעמוד הראשי של הבלוג צולמה על-ידי מוטי קיקיון. פרסומים צייר המלחמות צייר המלחמות (הוצאת טובי 2009, ירושלים) שני צעירים מתחרים ביניהם בתחרות האחרונה של חייהם; ילד מוכיח לאביו שגם הוא יכול להיות גיבור; תלמידות בית-ספר עומדות במשמרות זה"ב בכפר פלסטיני; אמא לשניים מתאמצת לזכור את שמה; אישה מחפשת את חברתה שאבדה בציוריו של אדוארד הופר וצייר המלחמות טובל מכחול בצבע ומצייר בכאב את השלווה המופרת. 21 סיפורים בהם הדמויות חיות על הגבול: בין מציאות לדמיון, בין אמנות ליום-יום, בין שגרה לטרור. מטשטשים וחוצים גבולות, הסיפורים מושכים את הקורא לחוות א תעולמו המוכר מזוויות חדשות. צייר המלחמות באינטרנט צייר המלחמות בפייסבוק   אלמנך   אנתולוגיות סיפורי הקשת החדשה: ארבע השנים הראשונות, בעריכת עליזה ציגלר ואור גראור (כרמל 2007, ירושלים). האנתולוגיה מציגה את מיטב הסיפורים מ-16 הגיליונות הראשונים של “קשת החדשה”. בין המשתתפים ניתן למצוא את: נסים אלוני, ענת עינהר, ישעיהו קורן, יהושע קנז, אהרן אפלפלד, יחזקאל רחמים, ש. שפרה, יואב רוזן, בלה שייר, גונן נשר, עדנה שמש, בועז יזרעאלי, ליאורה ורדי ועוד. El Pueblo del Libro, בעריכת ירון אביטוב (Libresa 2007, Ecuador). הסיפור “צייר המלחמות” מופיע תחת השם “Pintor de la Guerra”. משתתפים נוספים באנתולוגיה: אהרן מגד, יחזקאל רחמים, יצחק אורפז, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, תנחום אבגר, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, אורציון ישי, יעל ישראל וירון אביטוב. האסופה הגיעה לראש טבלת רבי המכר ואף שולבה בתכנית הלימוד של כמה תיכונים בעיר קיטו ומחוצה לה. אחד אלוהינו, בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל (כרמל 2008, ירושלים). הסיפור "קדיש חיים" מופיע בשער "יש אלוהים". האנתולוגיה כוללת יצירות של 66 מחברים, החל ביוצרים קאנוניים כגון ח"נ ביאליק ולאה גולדברג, וכלה ביוצרים הצעירים ביותר. על המשתתפים באנתולוגיה נמנים, בין השאר: יוסל בירשטיין, זלדה, אדם ברוך, יהודה עמיחי, אהרן מגד ודוד אבידן. על המשתתפים הצעירים יותר נמנים: שהרה בלאו, רוני סומק, יעל ישראל, משה אופיר, אריק גלסנר, נאוה סמל ועוד.  

הגידו כן לזקן

qufu-1.jpg

סין היא גן-עדן לעולי רגל. חלק נרחב מהאלים ומגיבורי האגדות הסיניות היו אנשים אמיתיים, וכיוון שלסין יש היסטוריה כתובה ומדוקדקת כבר כמה אלפי שנים, יודעים בדיוק היכן רבים מהם נולדו, חיו ונקברו. אז אחרי שירדנו מההר הקדוש טיישאן נסענו לצ’וּפוּ (Qufu), עיר הולדתו של קונפוציוס, ה-פילוסוף הסיני.

העיר העתיקה של צ’ופו, במרחק של שעה וחצי נסיעה מטיי’אן, עדיין מוקפת בחומה. היא קטנה למדי, בערך בגודל של שתי שכונות תל-אביביות, ואחרי לילה אחד אתה כבר מרגיש בה בבית. תושבי העיר, שמתפרסת מחוץ לחומות, באים לעיר העתיקה בעיקר כדי לקנות בגדים וכדי להסתפר. תיירים עולים לרגל ל”שלושת הקונגים” – שלושת האתרים שמזוהים עם משפחת קונג, משפחתו של קונפוציוס (ששמו בהיגוי המקורי הוא קוֹנְג-דְזֶה, היינו הזקן קונג).

על שלושת האתרים – מקדש קונפוציוס, אחוזת קונפוציוס ובית הקברות של משפחת קונג, תוכלו לקרוא בכתבה החדשה שמתפרסמת היום ב”מסע אחר”: עירו של קונפוציוס.

את כל הכתבות הקודמות תוכלו למצוא, כמו תמיד, בקישור: מסע אחר: סין.

נסיים בהערה קטנה לגבי האולימפיאדה – אצן המשוכות ל-110 מ’ ליו סיאנג פרש מהמירוץ עוד לפני שהוא התחיל בגלל פציעה בגיד אכילס. זאת טרגדיה שקשה להמעיט בחשיבותה עבור הצופים הסינים. איפה שלא הולכים בשיאמן רואים את פניו המחייכות של ליו סיאנג מפרסמות כל דבר שרק אפשר לחשוב עליו – מקוקה-קולה עד לכדורים נגד עצירות. מבחינת חשיפה, הוא הרבה יותר חשוב מהכדורסלן יאו מינג, והציפיות ממנו היו אסטרונומיות. אני מאד מקווה שהוא לא יפגע בעצמו בימים הקרובים, ושנזכה לראות אותו מגיע ללונדון ב-2012.

qufu-2.jpg

בתמונה: זה הקיר שבתוכו נכדו של קונפוציוס החביא את כתבי סבו מקלגסיו של הקיסר צ’ין שיחואנג. אם תחשבו על זה, זה אולי הקיר החשוב ביותר בסין, ואחד הקירות החשובים בעולם.

2 תגובות

  1. נהנית מאוד מאוד לקרוא אותך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאור גראור