"שתה ליבי" הופיע בימים אלה בהלחנה וביצוע של יאיר דלאל בתקליטור החדש שלו – "ואהבת". (לשמיעה לחץ כאן)
שְׁתֵה, לִבִּי
שְׁתֵה, לִבִּי, מִלֵּב הַיַּיִן, כּוֹס הֲרֵק מִיֵּש לְאַיִן
בּוֹא, לִבִּי, אֱמֹר מִנַּיִן חֵץ שֻׁלַּח בְּךָ לִדְוַי;
מִי בִּמְלֶאכֶת חֵץ וָקֶשֶׁת רְדַפְךָ אֶל פַּח וָרֶשֶׁת
לִשְׁבּוֹתְךָ, אָסוּר כָּעֶבֶד, לְהַלֵּךְ אַחַר עֵינַי.
שְׁתֵה, לִבִּי, מִלֵּב הַיַּיִן, כּוֹס הֲרֵק מִיֵּש לְאַיִן
וּבִמְחוֹל הַנְּחֻשְׁתַּיִם צֵא בְּצַעַד קַל, טוֹפֵף.
אֵיזֶה אֹפֶל-גַּעְגּוּעַ הִדְבִּירְךָ, יְצוּר פָּרוּעַ,
שֶׁכָּעֵת שְׁפַל רֹאשׁ, כָּנוּעַ אֶת צִלְּךָ אַתָּה רוֹדֵף?
שְׁתֵה, לִבִּי, הֲפֹךְ לְיַיִן, כּוֹס הֲרֵק מִשְּׁתִי הָאַיִן;
מַה שֶּׁכָּאן שָׁזְפָה הָעַיִן – בְּגַעְגּוּעַ לְלֹא סוֹף
יְכַסֶנָּה כְּמוֹ מַיִם, בְּתוֹךְ לֵב שֶׁאֵין לוֹ חוֹף.
מתוך "יום", תג/הקיבוץ המאוחד 1999
נורא יפה! אני מתה על יאיר דלאל.
ולא ציפיתי בכלל לקריאה כזאת של שירך. פתאום ממקדש מראות זה הפך לאוהלי קידר. נהדר!
אבל לא אמור להיות שתה דמי?
שרה,"שתה, דמי" או "שתה (את)דמי"?
אם זה הראשון, זה עניין די רגיל – שותים ואז אחוז האלכוהול בדם עולה ועולה עד שאפשר לומר שהדם 'שתוי'. אם זה השני נדמה לי שכבר היינו בסרט הזה (עם ג'ין או דה רוקס, זוכרת?)
מה רע ב"שתה, ליבי"?:)
לאמיר,
זה ויסקי און דה רוקס,, לא ג'ין, לא וודקה, לא רום, לא ערק, לא כלום ושומכלום. ונדמה לי שהרבה משחקני קולנוע גבריים היו שותים ויסקי און דה רוקס. וזהו.
חוה
שיר יפה
מאד מתאים לסגנון של יאיר דאלאל
והוא אכן עשה ביצוע מעניין ויפה
בהצלחה
שמח שיפה לך, דוד. שנה טובה!
אוח ללב שאין לו חוף…שותה הלב בגעגוע שאין לו סוף…איך המילים שלך יצאו מהנמל שלך והגיעו ליעדן, מעבר לים, עד יאיר דלל…:)
תודה, תמי. אבל – מעבר לים? הים של החוף מהשיר?:)
תודה, תמי. אבל – מעבר לים? הים של החוף מהשיר?:)
תודה, תמי. אבל – מעבר לים? הים של החוף מהשיר?:)
כן..:)
מעבר לים, מהים שאין לו חוף- מלב אל לב..
כל כך מושלם תענוג. שיר כמו מתור הזהב של ספרד, מוזיקה וזמרים מצויינים , יין-שיר חדש ישן סוחף
תודה מירי, שניסחף רק אחרי כאלה 🙂
כל הכבוד והיקר לך אמיר שהחיית כה מוצלח את שירת היין מימי הביניים והבאת אותה צלולה ועדכנית לזמננו אלה, ללמדנו את גדולת ההשראה של שירה על זמנית ואת כוחו המשומר של הלב כיין שלא נס ליחו. ואשריך שזכה יין לבבך לביצוע כה הולם ברוחו ובסגנונו.
ענת יקרה, התגובה שלך עצמה מהלכת בשירה. תודה על הדברים החמים.
אני חושב כמוך שההלחנה של יאיר בסגנון הרומנסה הספרדית לא יכלה לקלוע יותר למחווה שהחווה השיר הזה לתור הזהב.
היי אמיר
שיר נפלא
והמוזיקה חכמה, עוטפת את השיר, מעצימה,
מזכיר את בולרו בעליה בקרצ'נדו.
שנה טובה
טובה
תודה טובה יקרה, שמח במיוחד שבעינייך מצא חן
תודה טובה יקרה, שמח במיוחד שבעינייך מצא חן
שירת יין יפה מלב היין שמעתי אותו בהשקה וכבר אז הלך לבי אחריו
הי אמיר,
נשמע שהלחן יוצא מהלב ומהיין ברוח הכתוב. נעים לעקוב אחרי הלב המתגעגע שבשיר המבקש להפוך את לב היין ליין עצמו, לפעמים אני חושבת שעדיף לב שיכור מאהבה על לב שיכור מיין, אבל הגעגוע הוא יצור פרוע אז יש בו מנהסתם מהכל.
לאמיר,
תראה, קצת לא היה נעים לי לכתוב, אבל זה סוג הביצועים שאני משתעממת מהם.
לגבי שתה דמי, אני מקווה שלא התחלת לכתוב על ערפדים?:)
לגבי שתה ליבי, אז אתה לא שותה כבר, אז לא כל כך הבנתי מה הלב שותה?
לגבי הריקוד, זה כבר יותר מרנין משהו בסגנון מזרחי כזה – דווקא לא ספרדי, לא רומבה שהבטחת ואף פעם לא קיימת.
בקיצור, אני מעדיפה את הביצועים של טובה גרטנר לשירים שלך. יש עוד זמרת חמודה איה כורם.
תגיד, הצטרפת במקרה למשמרת השלישית של העדתיות המזרחית של אלמוג בהר, או שזה ככה ברוח הכתיבה הספרדית של ימי הביניים.
אני מעדיפה, אם כבר, את האופציה השנייה. ואמרתי אם כבר.
אני השתעממתי. שרה כוי אמרה שיש לי תפקיד כאן, אז אולי התפקיד שלי הוא להגיד את האמת, קצת.
מה תמיד אני חייבת להגיד, נהדר,
רוצה ביצוע עליז כטוב הלב ביין.
חוה
חוה זאת האמת שלך, אבל כנראה לא של רבים אחרים.
יאיר הלחין לשיר שהוא גם מחוה לשירת ספרד מנגינת רומסרו, שהשיבה מחוה על המחוה. בעיניי זה מתאים מאוד.
ובקשר למשמרת השלישית של העדות המזרחיות אני בהחלט שוקל 🙂
צ"ל רומנסרו
לאמיר,
מעולם לא הפריע לי להיות בדעת מיעוט. אני מעדיפה להגיד את דעתי האישית, ומבחינתי הוא יכול היה להקדיש את זה לשירת לאדינו, פלמנקו, בלוז ספרדי ומה עוד.
לגבי המשמרת השלישית זה נראה לי רצון בכל מחיר להיות בצד המקופח. אלמוג בהר בעצמו עושה עכשיו דוקטורט באוניברסיטת תל-אביב בספרות עברית, גם מואיז שמקלל אינאל ביאליק.
אני רוצה לראות אותם דור שלישי לעדה האשכנזית אם זה ירגיש להם יותר טוב.
אני בכלל חושבת שאנחנו נמצאים בתרבות שהיא כל כך רב- לאומית, שלהחיות את האתוס או את המיתוס של המזרחיות תמהתני.
אני אומר משהו חריף ביותר, אולי עדות המזרח שומרים לעצמם את היתרון של על חרבם תהיה והם בעצם כל השבטים האבודים שחיו בארץ כנען, מבחינתי שדרעי יהיה ראש ממשלה – רק לא ביבי.
ואם אתה מרוצה מן הביצוע – יערב לך, לא צריך לגייס את כולם ועוד כ ו ל ם כדי להראות שאולי אני טועה.
מוזיקה היא בהחלט עניין של טעם, אני דווקא מעדיפה את אום כולתום ופאריד אל עטראש – אמי ויינהאוז ואמינם, אחינועם ניני והדג נחש – אז מה?
חוה
חוה, אני לגמרי מסכים איתך שזה עניין של טעם.
אשר למזרחיים, יתמזרחו לתיאבון. כל המדינה הזאת היא בסך הכל אפיזודה.
לאמיר,
רבה ביננו ההסכמה על המחלוקת, וגם את העובדה שאתה האמן בה' הידיעה כאן.
עכשיו אני מבינה למה אני כל כך בדיכאון בראש השנה הזאת, יותר מאשר באחרות.
אפיזודה זה גם די בגלל האנשים נדמה לי.
אתה יודע אני חושבת שאני יודעת מה מפריע לי בביצוע, השיר שלך הוא שיר שמחה כטוב ליבו, דמו, נשיכתו ביין השד יודע, גם ריקוד הנחושתיים, אבל הביצוע נשמע נורא עצוב ומייבב.
אבל אולי השיר והביצוע הוא אוקסימורוני לא?
טוב, הדאחקות שאני מנסה להריץ כאן הן די מיאוש. כאילו אני מרגישה שאנשים איבדו את המרכז של עצמם, למה הם נולדו, למה הם חיים, ואפילו למה ימותו ואיך,
רק מה מחכים לאייפון מספר 5.
יש איזה משהו פאטתי במציאות הישראלית.
למרות שאני באמת חולמת על איזו דירה קטנה בפאריז ואני שואלת את עצמי ההיית או חלמתי חלום וצריך לשאול באיזה דור.
אבל, אתה אמיר, אתה דברת אל המונים מעל הגזוזטרה ואני, במקרה הטוב מדברת אל עצמי ועם עצמי, כי אני מתאפקת.
תאר לעצמך מה היה קורה אם הייתי אומרת לאנשים בדיוק מה אני חושבת עליהם. את זה רק תיאופוליס יכול.
חוה
סיגל את צודקת שעדיף לב שיכור מאהבה, אבל אז, לא פעם, המתגעגע מטביע את געגועיו ביין. והיין כשלעצמו הוא מטפורה לשכרון, לאקסטזה וגם דרך לשכחה…
איזה רעיון מעולה, להטביע את געגועיי ביין. בדיוק חשבתי איך אתמודד עם געגוע מסויים שנפל עלי.
לא בטוח שזה מומלץ באמת, השתייה במקרים כאלה היא צורה מתונה של מחיקה עצמית, לא?