אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
מועד גימ"ל
שנָה עברה עד שהזִכָּרון
כמו אַלְכִימַאי, זָקֵן אך עוד תָּאֵב,
הֵמיר לְגעגוּע את שְׁיָרֵי הכְּאֵב –
ושוב קולֵךְ צלצֵל בַּטלפון.
לְצַו הַלֵּב נִצַבתי כמו טירון,
עָיֵף מטִרטוּרים אבל רעֵב:
יודֵע, בָּך אסוּר להתאהֵב
אבל שוב מאבֵּד את הצפוֹן.
קבענו בַּקפה, בִּדרוֹם העיר.
שעה עברה, נִמאָס לי לחכּוֹת –
אבל הִנֵה אתְּ! חִיוּכֵך מזְהִיר,
יוֹשבֵי הבָּאר שולחים לָךְ נשיקוֹת.
לאט אַתְּ מְעכֶּסת וּקְרֵבָה,
שׁוֹבָה כל גֶבר בְּמַבָּט מָהִיר,
וחדוּרַת עינַיִם שוֹקקוֹת
את מגיעה אֵלַי, שְׂבֵעָה מֵאַהֲבָה.
מתוך "שיעורים מורכבים בעניין פשוט"
מההתחלה:
למועד א' – http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=2626#post2626
למועד ב' – http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=2663#post2663
הי אמיר, זה נפלא! והקצב שלו חייב להתנגן עם דרבוקות (לא יודעת למה, אבל דרבוקות – לשם האינסטינקט שלי שולח את השיר הזה.) 🙂
לחיים.
היאמבים, שירה, בדרבוקות,
מתו-פפים ט-טא ט-טא ט-טא –
תודה.
מקסים, מעורר חיוך סחטן על הקצב, טוב לקרוא את כל הויכוחים, לצאת ממלנכוליה של אובדן אל החיים.
א-הא!
איף איזה יופי. אני אומרת לבנות כאן שזהירות, עוד נתאהב בך.
יופי
אבל יעל הוא אוהב אותן הכי בעולם 🙁
"את מגיעה אֵלַי, שְׂבֵעָה מֵאַהֲבָה"
איזה באסה, אבל אולי לא כי בכל מקרה היא מגיעה והוא זה שזוכה להתקשט בה…
הקפה הזה בדרום העיר, והיא שמגיעה באיחור של שעה, אבל מגיעה בכל-זאת, אם כי שבעה מאהבה… מתחשק לחפש את הקפה הזה ולהתבונן בהם מעל לספל קפה הפוך.
תודה אסתי. מבחינתי הם עדיין שם. ככה זה עם דימויים, לא? הם לא ממש עוברים.
כן, נראה שכל המבטים זוחלים ומגיעים עד לשולחנו, אבל כדאי? הזיכרון שלו כנראה באמת עשוי מן האלכימיה העתיקה של ההורמונים והרגש. יחידת חילוץ.
הכותרת הייתה מוכרת לי, ונזכרתי שראיתי אותה פעם תלויה מעל קובץ שירים אחר לגמרי שכתבת…
טוב לפגוש אותך במרחבים הוירטואליים.
היה שלום
הי בת קול וחצי!אייך?
טוב (וחצי) לשמוע את קולך. את צודקת. זה היה שמו של המחזור, שהמוזה האלמותית שלו הייתה… בת קול וחצי. בינתיים הכותרת הזו הפכה להיות כותרתו של ספר שלם שבדרך.
כהרגלי, אני משוטטת על פני תהומות ועושה לאנשים בווו! (ככה כל בנות קול וחצי, אנחנו זרם תודעה ילדותי)
העניין הוא שככל שעובר הזמן נדמה לי שהשיעורים הם הפשוטים והעניין נהיה מורכב.
תודה על הבווו! את כנראה צודקת, אבל אולי בכל זאת תסבירי מכלי ראשון?
איפשהו בפנים נדמה שזה צריך להיות הדבר הכי טבעי בעולם – אבל העניין באמת מסתבך והולך, אה?
העניין מורכב, לא מסובך. פעם נתקלתי בסטיקר שאומר "אני בתהליך". אני פשוט מעדיפה קפיצות (אם אפשר קוואנטיות, עוד יותר טוב). עניין של טעם, כנראה.
טוב, לא הבנתי כלום. אבל היה מנוסח נחמד.
הסבר: תהליך או התפתחות לעומת רצף אירועים שהקשר הסיבתי ביניהם דל וערמומי. כמו שאני מבינה, החיים הם עניין סינתטי, לא לינארי. אין התפתחות או קידמה. יש רק סינתזה, קפיצה אחרי קפיצה
בת קול וחצי,
ואת עוד אומרת שהעניין מורכב והשיעורים דווקא פשוטים?
לפי מה שהבנתי, אם הכל סינתזה אנחנו רק וריאציות של מה שכבר קרה. אבל איך זה התחיל? זה דורש עבר אינסופי.
אני דווקא מאמין ביכולת שלנו להשתנות מאוד, להמציא מחדש את המציאות שלנו, ולזרוק לזבל מה שלא נחוץ.
"אני" הוא מלה מאוד טריקית.
תודה על עצתך
למחזור ההוא קראתי בסופו של דבר "אהבה מכושפת" בעקבות היצירה של דה פאיה, שהייתי מקשיב לה אי שם בלילות ארוכים בספרד. אפרסם אותו בקרוב.