מֶלֶאַגְרוֹס
מֶלֶאַגְרוֹס היה משורר הלניסטי 'ישראלי-לבנוני' שכתב סביב 100 לפנה"ס. הוא נולד בחמת גדר שליד הכינרת, רוב חייו התגורר בעיר צור שבה גם כתב את רוב יצירתו, ובסוף ימיו עקר לאי קוֹס. הוא כתב בעיקר אפיגרמות ארוטיות כדוגמת אלה שמובאות כאן, אבל גם סאטירות ומסות ברוח הפילוסופיה הציניקנית, שכולן אבדו.
מלאגרוס היה הראשון שכינס אסופה ביקורתית רחבה של אפיגרמות – החל בארכילוכוס מהמאה ה-7 לפנה"ס וכלה בבני זמנו שלו. ככינוי לאסופה הוא טבע את המילה "אנתולוגיה" – כלומר, 'זר פרחים' – מטפורה שבה דימה כל משורר לפרח המצטרף לזר. כמאה משיריו שלו כלולים ב'אנתולוגיה היוונית', וכמעט כולם ארוטיים. בשיריו בולט מלאגרוס כאחד היוצרים המיומנים והמקוריים ביותר מבין המשוררים הכלולים באנתולוגיה. בתקופתו הייתה האפיגרמה כבולה בתוך מסורת ספרותית ולא שימשה כלי להבעת רגשות, אבל מלאגרוס עשה בז'אנר כבתוך שלו. הוא חידש, יצר וריאציות מקוריות על נושאים קודמים, והיה מסוגל לעבור בקלות בין משלבי לשון וטונים רגשיים שונים.
מה מתקה
מַה מָּתְקָה כּוֹס יֵינִי כְּשֶׁסִּפְּרָה לִי
אֵיךְ נָגְעָה בְּפִיהָ הַפּוֹטֵט
שֶׁל זֵינוֹפִילָה הַחוֹבֶבֶת אֲהָבִים.
הוֹ מְאֻשֶּׁרֶת!
הַלְּוַאי עַל שְׂפָתַי אֶת שְׂפָתֶיהָ תַנִּיחַ
וְתִגְמַע אֶת נַפְשִׁי בְּאַחַת.
את ישנה
אַתְּ יְשֵׁנָה, זֵינוֹפִילָה, פֶּרַח עָדִין.
הַלְּוַאי וְהָיִיתִי הִיפְּנוֹס –
וְלוּ גַּם חֲסַר כְּנָפַיִם –
לְהִתְגַנֵּב בּחֲשַׁאי אֶל מִתַּחַת רִיסַיִךְ;
כִּי אָז לֹא יוּכַל לְבַקְּרֵךְ
אַף הוּא הָעוֹצֵם אֶת עֵינָיו שֶׁל זֶאוּס,
אֶלָּא תִּהְיִי כֻּלֵּךְ רַק שֶׁלִּי לְבַדִּי.
היפנוס: אל השינה, שגם זאוס אבי האלים סר לכוחו המרדים
במחלפותיה
בְּמַחְלְפוֹתֶיהָ שֶׁל טִימוֹ, בְּסַנְדָּלָהּ שֶׁל הֶלְיוֹדוֹרָה,
בִּשְׂעָרָהּ הַבָּשׂוּם שֶׁל דֵימוֹ,
בְּחִיּוּכָהּ הֶעָנֹג שֶׁל אַנְטִיקְלֵיאָה אֲפוֹרַת הָעֵינַיִם,
בַּזֵּרִים הָרַעֲנָנִים עַל מִצְחָהּ שֶׁל דּוֹרוֹתֶיאָה –
נִשְׁבַּעְתִּי, אֶרוֹס,
לֹא נוֹתְרוּ בְּאַשְׁפָּתְךָ עוֹד חִצִּים,
כִּי בִּי נְעוּצִים הֵם כֻּלָּם.
גל אהבה
הוֹ, גַּל אַהֲבָה מָלוּחַ,
רוּחוֹת קִנְּאָה לֹא יָנוּמוּ,
יָם חָרְפִּי שֶׁל צְחוֹק וְיַיִן!
לְאַן תִּשָּׂאוּנִי? הֵנָּה וָהֵנָּה
נוֹטִים הֲגָאֵי תְּבוּנָתִי הַנְּטוּשִׁים.
אִמְרוּ, הֲנָשׁוּב נֶחֱזֶה עוֹד
בִּסְקִילָה שׁוֹפַעַת הַנֹּעַם?
סקילה – שם נערה (שפירושו "המעודנת")
אם שוב
אִם שׁוּב וָשׁוּב, אֶרוֹס,
תַּכְוֶה אֶת נַפְשִׁי,
הִיא תָּעוּף לָהּ!
הֵן גַּם לָהּ, הוֹי אַכְזָר, יֵשׁ כְּנָפַיִם.
אליך
אֵלֶיךָ קָשׁוּר חוּט חַיַּי, מוּאִיסְקוֹס!
בְּךָ כָּל רוּחַ נַפְשִׁי הַנּוֹתֶרֶת.
כִּי בְּעֵינֵיךָ שֶׁאֲפִלּוּ אֶל חֵרֵשׁ תְּדַבֵּרְנָה,
וּבְמִצְחֲךָ הַצַּח אֶשָּׁבַע, יַקִּירִי:
חֹרֶף אֶרְאֶה אִם תַּטִּיל בִּי אֵי פַּעַם
עַיִן קוֹדֶרֶת; אַךְ אִם יַעֲלֹז מַבָּטְךָ,
מִיָּד יְלַבְלֵב הָאָבִיב הֶעָנֹג.
פורסם בראש השנה ב"הארץ תרבות וספרות"
עוד מלאגרוס: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21903&blogID=182
אמיר,
זה לא נאה, אך אודה על הסיבה בעבורה אני שמח שאתה מפרסם את דבריך כאן: לעתים נדמה כאילו אין סחורה רצינית נמכרת פה. אבל עצם העובדה שאתה מפרסם שירה יוונית עתיקה ותרגומים ממנה מוכיחה כי חששי זה או הרושם הזה שלי הוא מוטעה מיסודו.
( כי – זאת להוי ידוע – גם אני מפרסם בימים ראלה דברים מאד רציניים פה, מעל ומעבר… הלא?)
שלום משה, אני שמח שאתה שמח:)
וכן, שמתי לב שפרסמת פה מתרגומי היינה.
שלום משה, אני שמח שאתה שמח:)
וכן, שמתי לב שפרסמת פה מתרגומי היינה.
לאמיר מחיה אסתר, מענג , מעורר תשוקה, רווי, מלמד, פיה הפוטט משגע. תודה אמיר
חיה, בעונג. ולגבי פיה הפוטט שפתיי חתומות 🙂
מהמם, ומעיר להפליא.
שככה נתעורר כל יום, איריס 🙂
אהבתי את המכתמים? הקצרצרים האלה
עם התשוקה העדינה והמעודנת
ובמיוחד את השיר "שוב"
והתרגום טבעי זורם כאילו נכתב במקורו בעברית
ניכר חותמך וטביעתידך המשובחים ,אמיר
כמה טוב לראותך פה
שבת נהדרת
עם כנפיים
צ"ל – "אם שוב"
תודה חנה, שמח שמצאת בהם עונג ואפילו כנפיים
תודה אמיר על השיעור
אני שמח ללמוד כל יום משהו חדש
אוהב במיוחד את " גל האהבה"
הוֹ, גַּל אַהֲבָה מָלוּחַ,
רוּחוֹת קִנְּאָה לֹא יָנוּמוּ,
יָם חָרְפִּי שֶׁל צְחוֹק וְיַיִן!
לְאַן תִּשָּׂאוּנִי? הֵנָּה וָהֵנָּה
נוֹטִים הֲגָאֵי תְּבוּנָתִי הַנְּטוּשִׁים.
אִמְרוּ, הֲנָשׁוּב נֶחֱזֶה עוֹד
בִּסְקִילָה שׁוֹפַעַת הַנֹּעַם?
כמה יפה שנשמרו חלק מהשירים
וכל הכבוד על ההשקעה בתרגום
כולנו יוצאים נשכרים
דויד, תודה. התרגום הוא אמנות יוצרת, כלומר, יש בו השראה וחדוות יצירה, לא רק "עבודה" 🙂
אני מסכים איתך למרות שלא עסקתי בכך מעולם
כל תרגום משפה אחרת צריך כשרון ומעורבות ביצירה
כשביקשתי בפעם הראשונה לתרגם פואמה על אבי לאנגלית בכדי לשלוח לגיסתי הבנתי עד כמה יש חשיבות לתפקיד המתרגם
קל וחומר כשמדובר בחומר מלפני אלפי שנים
העובדה שהצלחתי להתחבר מעידה על כך
ולענין השולי למרות שאמרתי השקעה ולא עבודה
אומר שגם אם הייתי אומר עבודה זה היה בסדר
שכן;
אשרי האדם שעבודתו אומנותו
שתהיה לך תמיד השאיפה לעבודה חשובה כזו שתחשוף לנו בכישוריך את מסתרי שירי העבר וההווה
תודה
תודה, דויד.
מקסים ביותר.
🙂
כל אחד מהאפיגרמות הוא אנתוס רייחני ומתגנב אל מתחת לריסים של זולת אחר, אל המושא החישקוקי …:)
האפיגרמות הן הרחבה של האפיטף?
איזו אומנות ליצור אינטימיות כזו, כל כך ענוגה וישירה, אך לא בוטה ואגרסיבית כמו שירה ארוטית שנכתבת בימינו.
אנתוסים יפהפיים, בלי ספק, תמי, וגם שובבים.
את חושבת שהשירה הארוטית של זמננו בוטה ואגרסיבית יותר? מה למשל? אולי שירה שאינה ממש שירת אהבה?
משום מה היה נדמה לי שכשהתשוקה מדברת, אין מקום ואין זמן אלא רק קול אנושי אחד.
אפיגרמה פירושה מכתם – שיר קצר, שנון, ולא פעם סטירי, שעסק לרוב באהבה או בהגות על החיים.
האפיגרמה אכן התחילה מהאפיטפים – כתובות המצבה, שלא היו סטיריות כמובן, אבל בתחילה הכילו רק שני טורי שיר, ונתנו לאפיגרמה את אופיה התמציתי.
הי אמיר…
נראה לי שתרבות ה- S.M.S מאוד אפיגרמית, כלומר אנחנו מתקדמים מבחינה טכנולוגית אך ממחזרים את עצמנו מבחינת הכלים התקשורתיים…:)
וכן…השירה הארוטית כיום, (לטעמי) משתמשת בשפה בוטה לא מרומזת, ישירה, קוראת לכלים בשמם, מביטה באקט המיני ולא נותנת מקום לדמיון למלא אחר אחד הסודות הגדולים של הארוטיקה וזה הביטוי המרומז, המשחק משחק גלוי/נסתר…הפיתוי הפתלתל כמו רגלי פלמינגו…:) (מי יכול לתאר לעצמו שיש ארוטיקה ברגלי פלמינגו- רק אני?..)
אולי לאהבה יש קול אחד לאורך ההיסטוריה, אבל לתשוקה ל… נוסף רפרטואר מילולי מאוד גדול..
הי תמי, אין לי סבלנות להקליד אס אמ אסים, וגם אלה שאני מקבל יותר קרובים לקצרנות מאשר לשירה. האם אני בחברה הלא נכונה?:)
נכון שיש היום שירה ארוטית בוטה אבל יש גם מעודנת יותר אני חושב. גם בתקופה ההלניסטית היו שירים בוטים יותר מאלה, ולא על שקיטנים (=פלמינגוס)
זה לא שאתה לא בחברה הנכונה…לו ידעת שהתקשורת הזו לעיתים משעשעת ויוצרת חשיבה אסוציאטיבית ויכולה לבטא הלך רוח מרתק…תקשורת שמבוססת על עולם מושגים משותף ומעניין כי היא מאוד ממוקדת למספר מילים מועט המכיל הרבה יותר ממה שנכתב..:) (בקיצור, אמיר, נראה לי שאתה מפסיד ערוץ תקשורת יעיל ומהנה..)
למרות כל זאת, למרות דעתי על הבוטות וכו..אני מאוד מעריכה ואוהבת את השירה של בוקובסקי…:)
אולי אני מלינה על שירה לא טובה ולא רק בגלל שהיא בוטה..:)
הי תמי, אני מקבל מסרונים כל הזמן, אבל זו כזו טרחה להקליד שאני מעדיף מיילים.
ושירה ארוטית גרועה? זה מכבה לגמרי. שישמרו עלינו האלים מגרפומניה, ומגרפומניה של חדר מיטות על אחת כמה וכמה
הי תמי, אין לי סבלנות להקליד אס אמ אסים, וגם אלה שאני מקבל יותר קרובים לקצרנות מאשר לשירה. האם אני בחברה הלא נכונה?:)
נכון שיש היום שירה ארוטית בוטה אבל יש גם מעודנת יותר אני חושב. גם בתקופה ההלניסטית היו שירים בוטים יותר מאלה, ולא על שקיטנים (=פלמינגוס)
קראתי את השירים במוסף הארץ –
ויש טעם בקריאה חוזרת.
נפלא אמיר,
מרתק
מחכים
מאלף ןמעלף.
םיה הפוטט מניח שאפשר לזקוף לזכותך ? מעולה.
_
אז נזכרתי אגב היפנוס.(קשור להיפנוט מן הסתם מלטינית?…!)
בדיוק אשתי סיפרה שהחבר הראשון שלה נרדם בטירונות עם עגבניה בפה, מצידי סיפרתי על מישהי שנרדמה עם מלפפון, היתה לה טירונות קשה.
שובב, אבנר!
לא ברור, ובכוונה נראה לי, איפה בדיוק היה המלפפון. בפיה הפוטט?
טירונות קשה, תרתי משמע 🙂
והיפנוס אכן קשור להיפנוט, אבל המקור יווני.
שטויות פוטר הפטריוט, המקור עברי 🙂
החכמתי, תודה
יפים, יפים מאוד
עכשוויות מרגשת
זה מכבר, מקדמא דנא לא קראתי שירי אהבה שמחים כל כך, ענוגים כל כך, עתירים רגש וחשק.
מתי אמרת כתב המשורר הנ"ל? לבני דורנו ושאחרנו יש כל כך הרבה מה ללמוד.
ממש עושה חשק להתאהב ולאהוב, להיכנססס מתחת לריסים של מישהו, איזה רפרוף, ואוו
כל כך חבל שיש לי דעות קדומות בנושא אהבים ונאפופים וגם המון דאגות.
יפה להפליא
חוה
שמח שהתענגת חוה, ובאמת לא נס לחו.
גם אחרי אלפיים שנה האהבה היא אהבה והתשוקה – תשוקה.
בעונג, לוסי
שירים יפים ומעודנים, אמיר, והתרגום קולח. היפנוס היפנט אותי ב'את ישנה' 🙂 והזדהיתי עם 'כי בי נעוצים הם כולם', שבחרת לכותרת.
יופי :))
בעונג, תלמה. הוא באמת מהפנט השובב הזה. והזדהות עם 'בי נעוצים הם כולם' יכולה להיות מאוד תרתי משמע – שובבה גם את, תלמה?
התפעלתי בתגובה שלא נקלטה ככל הנראה
ובכן : מתפעלת שוב
מאד מוצא חן בעיני – הולכת שבי 🙂
תודה ריקי, וסופ"ש נעים. בשבי הזה גם אני מוכן ליפול, ולא צריך שום עיסקת חליפין 🙂
מאת: שירית קופה
תוכן המסר: אהבתי את כל השירים של מלאגרוס שתירגמת ושמת פה לעינינו , לריסינו, ללבבינו.(ד.א.האם יש פירוש לשמו היפהפה?)מצא חן בעיניי במיוחד השיר האחרון
שאומר שבסך-הכל שכשאתה מאושר , אז לי יש את כל הסיבות שבעולם להיות מאושרת גם..:)
נכון, שירית, אהוב/ה עם פרצוף קודר יכול להקדיר לנו את היום בשנייה, וגם להפך…
ובאשר לפירוש שמו – הוא כתב על זה אפיגרמה:
קליאובולוס – לבלוב צחור הוא,
וכנגדו סופוליס, כהה כדבש –
שניהם, שני נושאי הפרחים של אפרודיטה
קלועים בתוך שמי כמו בזר.
ומכאן ערגתי לנערים –
הארוטות אומרות כי שזרוני
משחור ולבן.
שני הנערים, הבהיר והכהה, כמו "השחור והלבן" שממנו שזרו אותו הארוטות (ה'תשוקיות') הם לשון נופל על לשון לשמו:
מֶלֵי (שחור) + ארגוס (לבן).
אבל שמו אינו מלארגוס אלא מלאגרוס, וזה קצת פחות פואטי. פירוש השם הוא 'שדה שחור'.
מאת: שירית קופה
דואר אלקטרוני:
תוכן המסר: מצאה חן בעיניי מאד תשובתך והאפיגרמה שכתב מלאגרוס אודות שמו.גם שדה שחור נשמע פואטי למדי בעיניי או לאזניי. ושילוב הלבן עם השחור יפהפה וגם מה לעשות בלתי נמנע בחיים .אני נזכרת בסצנה אירוטית מסרט שראיתי לפני מאתיים שנה בערך,של עבד כושי עם אישה לבנה לבנה.שהשאירה בי רושם עמוק , עובדה שאני זוכרת אותה. מעוף הציפור.אבל לא על זה רציתי לכתוב ,אלא על כך שבכל אחד יש שחור ויש לבן , יש טוב ויש רע, והאפיגרמה שכתבת, פשוט הזכירה זאת מאד יפה.
ובכלל מרגש לקרוא את משורר ההלניסטי הזה, שכפי שהגדרת במדוייק , מדלג בין קשת הטונים הרגשיים בלב נדיב ורוח חופשייה.מוצא חן בעיניי המלאגרוס הזה. מעניין איפה הוא היום..:)
שדה שחור באמת נשמע כמו שם אינדיאני, לא?
ומעניין, לא חשבתי על שחור ולבן כ'טוב ורע' אף פעם. שחור ולבן נשמעים לי הרבה יותר טוב במיטה 🙂
ומלאגרוס? בבקשה – כל היודע דבר על מקום הימצאו…
אמיר הי,
ממש לרוות דודים עם שירים…
ענוגים ומענגים — צדוק
לרוות ולצמוא, צדוק 🙂
כי בי נעוצים הם כולם! כותרת שהיא החלק הכי מדליק בשיר שאהבתי גם כשקראתי בעיתון הארץ, וגם מאוד מתאימה לכאן, שכן זה לא רק בהקשר השיר על כל החיצים הנעוצים (בין אם ממקום של רצון להדגיש את עצמת האהבה שבתחושה ננעץ בו יותר מחץ אחד (כולם), ובין אם לספר שבכל אהבה ננעץ בו חץ וכל חיציו של קופידון (הלא זה לזכות לאהוב את כל הנשים בעולם), וכאן ככותרת אני יכולה להוסיף שבי מה שננעץ עם קריאת השירים זה כולם, אחד לאחד הלמו בי ביופים וננעצו בי… בשפה, בריסים, בנפש ובמצח, כי נראה שאין מקום באהובה שאיננו מעורר את המשורר לכתוב אירוטיקה, ובין אם היא אותה אחת או כל הנשים יוצא שהרגש הזה הוציא את היצירות העדינות והמרגשות האלה, ובזכות תרגומיך ושפתך הלא פחות מרגשת, נשכרנו גם אנו קוראי השפה העברית מאותם רגעי פלא בהם הם נוצרו.
תודה, סיגל – וכן, בשירים הוא דווקא בעמדת הנועץ, אבל גם הנועץ בסופו של דבר מנועץ בידי תשוקתו שלו.
יש עוד שירים שלו שלא פורסמו הפעם בהארץ. המשך יבוא…
היי אמיר
כשסימתי לקרא את השירים חשבתי, חבל שהוא לא איתנו, הוא כל כך מתאים לתקופה,
להומור שלנו,
הוי גם לה, אוי אכזר יש כנפיים
אתה מצליח לגעת במשוררי העבר
הרחוקים, אני נפעמת.
להתראות טובה
זה נכון, טובה. בכלל לשירה ההלניסטית הייתה עדנה בעידן הפוסטמודרני, ולא במקרה. יש הרבה מאוד דמיון בין התקופות.
כל כך יפים. אירוטיקה נשארת תמיד אירוטיקה, יש גבול למעשים אבל לא למילים סביבה.
נהדר.
באמת זה מרגיש כאילו הם נכתבו מעבר לקיר 🙂
ויפה ההבחנה של עושר המלים לעומת המעשים.
אגב, בקשר לאירוטיקה ולמלים יש לנו פה כנראה ויכוח. תמי חושבת שהשירה הארוטית של זמננו שלנו הרבה פחות מעודנת, בוטה מדי.