פיונה סמפסון
הציִד
הַבֹּקֶר הַצַּיִד בְּעִצּוּמוֹ, עוֹבֵר
וְשׁוּב עוֹבֵר
בְּעַל כָּרְחֵנוּ אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים הַכֹּל.
הַכֹּל נוֹבְחִים בְּאוֹתוֹ אֹפֶן,
הַשּׁוּעָל הַמְפֻחָד
הַכְּלָבִים שֶׁדּוֹלְקִים אַחֲרָיו בְּטֵרוּף:
נְבִיחָה שֶׁהִיא חֲצִי צְרִיחָה.
צְרִיחָה.
וְאָז הַ"שָּׁלוֹם!" הַנִּנּוֹחַ
שֶׁל קֶרֶן הַצַּיָּדִים.
כְּאִלּוּ שֶׁנְּבִיחוֹת כָּאֵלֶּה הֵן
דּוּשִׂיחַ
וְלֹא הִתְנַסּוּת צְרוּפָה.
וְגַם אֲנַחְנוּ, כָּכָה, צוֹרְחִים,
מִתְמַסְּרִים לַחֲוָיָה, לַפַּחַד, לַחַיִּים;
וְהָעוֹלָם, בִּתְשׁוּבָה, תּוֹקֵעַ בְּקַרְנוֹ,
מְדַמֶּה לִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ נוֹבְחִים.
לפני החנויות ובמחיר מוזל:
ניתן להזמין באתר ההוצאה
אוי לאוזניים שלא שומעות ואוי לאלו שכן. שיר כואב.
שירה, יפה מאוד הגדרת: "אוי לאזניים שלא שומעות ואוי לאלו שכן"!
אחח, הציד האנגלי הזה. בדיוק ראיתי סרט באחד הערוצים האנגליים על אירוח בטירה וסופשבוע אריסטוקרטי של ציד תמורה סכום פעוט של 15.000 לירות אנגליות. שדות הציד הנצליים שלנו.
ענת, כן, גם זה שם איפשהו ברקע, אבל נדמה לי שהמטפורה שלה היא קודם כל קיומית.
מה הם נובחים ומפריעים לפיקניק הנינוח על שפת האגם.
צריחה, חצי צריחה, עולם של אצילים משועממים..
אלה לא הם.
אלה אנחנו.
אמיר, נולדתי בשנת הכלב וגם אני נאמנה לנביחות. ואני נובחת ונובחת והשיירה עוברת והינה עוד כלבים צורחים ואני כבר לא לבד.:)
תמי, נדמה לי שבשיר הזה מצבם של הכלבים והשועל קצת אחר…
מרוב התלהבות… אקרא שוב.
אמיר, הציד והניצוד שניהם פוחדים באותה המידה. לפעמים אהיה הציד ולפעמים הניצודה. אבל בעצם המשחק הזה הוא באמת דו-שיח של ההתנסות עצמה. לא?
להיות רודף או נרדף הוא משחק שבו את כה מזוהה אתו, שאיש אינו זוכר שזה משחק, או שבחירה אחרת אפשרית. ומי מנצח על המשחק האכזרי? מי תוקע בקרן הציד ומשסה אותנו בנו?
אמיר, מדוע אני כה מזוהה עם המשחק לדעתך?
שניים לטנגו- הרודף והנרדף הם המשחק התקיעה בקרן מסמלת את תחילתו וסופו- 1 2 3 משחקים?
תמי, זהו "את" רטורי. כלומר – כולנו.
כשמישהו רודף אחרייך עם סכין ביד ורצח בעיניים, את תחשבי לעצמך באותו רגע שזה רק משחק?
אמיר, האמת -אני שונאת משחקים. בטח לא ממש מבינה בהם. אם קורה ואני שם וזה נראה כאילו שיתפתי פעולה, זה ממש לא במודע…
לו הרוצח היה מוכר לי, נניח "אתה", הסכין ביד והרצח בעיניים…הייתי יודעת בטוח שזה משחק- לא לרוחי, אבל משחק. סתם אדם עם סכין ביד ורצח בעיניים…מממ הייתי מחייגת 100 ומנסה לברוח…:)
לכן אמרתי "מזדהים עם המשחק". מזדהים עד כדי כך שזה בכלל לא משחק כבר, שאין לנו חלק בו אלא "זה קורה".
נכנעת!, איזה פחד…….
:)))
זהו, רודפים, נכנעים, נלכדים – הכל על לוח המונופול הזה שצפירת קרן הציידים לא פוסקת בו, ואף אחד לא זוכר מתי ואיך היא התחילה…
:)) הצפירה התחילה אצלי, רק עכשיו כשנעשיתי מודעת למשחק הזה…:))
המממ… סליחה. לא התכוונתי להחריד. נעבור מיד לדוקים.
:)))………..מבטיח?
אפילו בדוקים אפשר להיפצע. הכלבים והשועל הם גם בנפש.
אבל –
בזהירות.
שיר יפה. זוכרת שפיונה קראה אותו בהר האושר.
מצמרר. לא עושה הנחות לקיום שלנו.
מיכל, יותר מ"לא עושה הנחות" – גם מתעלם מצדדים אחרים של קיומנו ומעמיד הכל על הציד. שיר של "אדם לאדם זאב" (פתגם שמוציא שם רע לזאבים, שיכלו ביתר צדק לומר על מקרה של גילוי אכזריות לא צפוי "זאב לזאב אדם").
כן, נכון, בפסטיבל השירה הבינלאומי "שער" ב-2005. אחד השירים מהספר – "חוף טרומפלדור" – נכתב אז, כאן בארץ.
"וְגַם אֲנַחְנוּ, כָּכָה, צוֹרְחִים,
מִתְמַסְּרִים לַחֲוָיָה, לַפַּחַד, לַחַיִּים;
וְהָעוֹלָם, בִּתְשׁוּבָה, תּוֹקֵעַ בְּקַרְנוֹ"
כשועלים הבורחים מהעולם הרודף אחרינו , המאיים לצוד אותנו ולהרוג. והפחד כנראה הוא אותו יצר השרדות של השועל. כתבתי את מה שהבנתי ולא התחברתי לתחושה, השועל שבי כנראה מסתובב לו חופשי בשמורות טבע ומתרחק מכבישים סואנים.
אשרייך.
נ.ב.
ומה עם הכלבים?
לרוב מומלץ למצוא שפה משותפת עם הכלבים או כל רודף פוטנציאלי ולהתיידד עימם. אם ניתן אני בעד לכתת חרבות לאתים ואם לא אז למצוא לי ד"ר דוליטל שיגיד להם שאני לא אוייב.
(ואם הכלבים הם דברים שקורים ואין לנו שליטה על הציד ,אז מה נותר לנו לעשות מלבד להנצד? דברים שאין עליהם שליטה הם דברים שאין עליהם שליטה ואין מה לעשות,לדעתי, התגובות לדברים שקורים בלי שליטה, הן שונות מאדם לאדם).
כלבי ציד הנשמעים לתרועת הקרן הם פרי אילופו של האדם. מעניין שאין פה, נאמר, זאבים וכבשים (פה דוליטל לא היה יכול לעזור הרבה).
"הַכֹּל נוֹבְחִים בְּאוֹתוֹ אֹפֶן,
הַשּׁוּעָל הַמְפֻחָד
הַכְּלָבִים שֶׁדּוֹלְקִים אַחֲרָיו בְּטֵרוּף:
נְבִיחָה שֶׁהִיא חֲצִי צְרִיחָה.
צְרִיחָה.
וְאָז הַ"שָּׁלוֹם!" הַנִּנּוֹחַ
שֶׁל קֶרֶן הַצַּיָּדִים."
מעולם לא שמתי לב מה בא קודם מבחינת הכלבים והקרן, לפי הסדר של פיונה הקרן היא בסוף הציד. לפי הסדר שבו היא מתארת את "אנחנו" אזי אנו השועל והכלבים הם הפחד, החוויה והחיים (שלא הייתי בוחרת לאגד לאותם לאחד), והקרן היא העולם ,שכאן אנו מתבקשים לדמותו משמיע קול ,וממנו לדמותנו נובחים…הרבה "דרישות" יש לה לפיונה ,ואותי מעניין מה היא חוותה שגרם לה לכתוב שיר שבו מחזה ציד שהוא "ספורט" אנגלי, הפך ל"וגם אנחנו,ככה", ואז אני נזכרת ,שסיפרת שבשירים שלה יש גם חוויות של אונס ,ואולי זה איכשהו קשור ,ואז זה גם יותר ברור.
אין ספק, סיגל, את צודקת שזו באמת תפיסה פסימית ביותר של הקיום. ואולי זה נראה ככה ברגעים מסוימים ואחרת – באחרים. יש בספר גם רגעים של עדנה, אבל די בטוח שאין שם שום הנחות…
מכיון שציד זה רק ספורט, ופיונה משתמשת בהרבה דימויים בשיריה, לקחתי את הציד למחוזות המשחק האחרים .נניח במשחק, שגבר ציד הרודף אחרי אישה שועלה ,והרבה נביחות ובלאגן שלם. ודווקא מה שהעלה בי את הרעיון שזה עוד משחק של בני אדם היו המילים:"השלום הנינוח" "התנסות צרופה" ו"מתמסרים".
"בעל כורחנו" הם שומעים מהחלון, מה שמרמז שהם נמצאים מתחת לחלון ומעלה בהם רעיון למשחק. בכלל בשירים יש כל מיני רמזים למשחקים קצת מוטרפים ,ואז פלדה בפה ודימוי סוסה, ואפשר להרחיק למשחק החולה והאחות המאוהבת ואת שיר האונס בטח אאנוס להתאים לרעיון גם כן. על מנת שהכל יתחבר לספר חייב להיות מוטיב מרכזי ונדמה לי שעל מנת שהגוף יעשה אותה שלימה, היא בשלב המשחק שבאיזשהו מקום פעם קראתי שזה שלב רוחני גבוה. (אין לי מושג איך ולמה ואם קראתי נכון אבל משום מה כך נדמה לי).
ובכל זאת, גם אם זה לא נובע ממשחק מודע, הרי שהחיים הם משחק לא משעמם, וכך גם שירי החיים שכאן.
משחקים הם בוודאי מקום שבו הרוח נושבת באין מפריע. מקום שבו יש חיים אבל אתה לא תקוע בהם, אלא גם יודע שאתה יוצר אותם כ"משחק" וגם מעורב ונהנה מהמעורבות.
גם המשחקים שאת מדברת עליהם הם דרך לחוות בעונג מצבים דרמטיים ביותר. אין ספק שאת מושכת את זה רחוק מאוד בשירים האלה 🙂
זה קל למשוך שיר למחוזות של משחק. במיוחד אם זה לא שיר שאני כתבתי. אין לי יכולת לדעת אם פיונה כתבה מתוך תשוקה המהולה בכאב והתענגה עליה או שמא עלה הסבל על גדותיו ומתוך הצפתו השיר נכתב. כשאני קוראת שיר הבחירה שלי , מודעת או שלא ,היא להתחבר למה שאצלי יותר חזק ,ואצלי כנראה המשיכה היא לרחוק מאוד.
ולגבי המילה "משחקים" שאני בוחרת בה כמילה מגדירה, חשוב לי להסביר שאין בכך קלות ראש כאילו הכל משחק מחוייך, יש משחקים רציניים מאוד ואחרים מסוכנים מאוד, יש שלאחד יראה אסון ובאחר יעלה ריגוש והמקום הכי איון להיות בו לדעתי הוא במקום שהאחד והאחר משחקים באותו לוח.
איום לא איון.
:0)
את המשפט האחרון לא הבנתי. "במקום שהאחד והאחר משחקים באותו לוח". מהו המקום הזה? למה את מתכוונת?
האחד- שבשבילו המשחק הוא אסון והאחר -שבשבילו המשחק הוא ריגוש. והלוח הוא לוח המשחק (כמו במשחקי קופסה).
אמיר, איכה? חסרונך פה בבלוגייה בולט. לאן נעלמת?
את/ה חושב/ת?
תודה.
עברתי לוויפאסאנה 🙂
אמיר
"סוף סוף נניח לכזבים
ונדבר גלויות כאדם אל אדם:
קרובי ורבותי הזאבים,
מה לי ולכם חוץ מקשרי הדם?
(דן פגיס)
מתי נניח ליצר הציד, לניבים המאיימים, נכלא את הכלבים הפנימיים,
ונדבר בלשון בני אדם?
אולי כשיהיה האומץ לראות את הטורף הקטן שבכל אחד מאיתנו, או אז נוכל לטפל בו ובנו ולא באחר.
שיר חזק
תודה, מוישלה.
והלוואי שנלמד. למרות שדן פגיס מוציא פה שם רע לזאבים (לא הייתי אומר ש"זאב לזאב אדם"), הדו-משמעות שב"קשרי הדם" יאה לנו.
אמיר, תודה על האינפורמציה. אצלצל לרפי וייכרט, עורך "קשב" ואקנה ממנו ספר. נשמע מרגש ומרתק, רני.
תודה, רני. כן, מלא הפתעות, ובעיקר שירה שלא רק מרגישה אלא גם חושבת. זה די נראה כסמן של המפנה העכשווי בשירה הבריטית, והיא לא היחידה בכיוון.
איזה יופי של שיר!!! עושה חשק לקרוא את כל הספר.
בהצלחה.
תודה, יעל, ועכשיו הוא כבר יצא ואפשר לרכוש אותו – אפילו בבננות – ולקרוא את השירה הדי מטלטלת הזאת.
http://www.games24.co.il/
http://eplay.blogsome.com/
http://www.2all.co.il/Web/Sites1/games-here/
בן 10 משחקים:
http://www.xn--10–tpe7am2aff9fua.com/
אוהבים משחקים ברשת? רוצים ללמוד עוד על משחקים ברשת?
http://area.co.il/view.php?siteid=237565