אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
אמיר אור
-
אמיר אור
אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
יש לו טעם ,לפרןפסור פרי
ב=1998 פורסם על השער של הזמן הורוד השיר 'קדוש' של ליאור עזיז. דנה.ג. פלג בתגובה כתבה שיר 'קדושה' והקדישה זאת לליאור עזיז. שירה פורסם בספר שערך אילן שיינפלד 'גאים להציג'. בתגובה עזיז איים כי ישרוף את כל ספריה של דנה פלג וירצח את אילן שיינפלד. ומכאן התביעה שכולכם מכירים. באמת אמיר, להסתבך עם עזיז?
אגב אם השיר ראה אור בהוצאת זמורה ביתן שמוציאם את ספרי, מיד אני משבח ומהלל.
ראו איך נשפכתי משמעון אדף שהוציא ספר אצל העורך שלי יגאל שוורץ. אני אמיתי וללא משוא פנים. שיר רע (אלא עם כן ראה אור בזמורה ביתן)
חייבים להאזין!
בוסקילה, את מוכנה לפרט מה כונתך במילים? גדול, ענק, מרטיט…אפשר יותר לפרט ולנמק?
נשמה שלי, בטח מוכנה, כפרות. גדול זה אתה,מרטיט זה אתה. ענק – אני מקוה שזה שלך. אממממא!
אני מניח שענית לי עזיז ואם אתה עסוק אני אחכה.
מעריץ ומעריך אתת תגובתך
שלך
בוב רביד.
כל חבר שלי שמת מאיידס משהו ממני גם מת מאיידס. למזלי יש לי גדוד הומואים חברים, אז מצפים לי עוד הרבה שנים של מוות.
אבוי, קורע לב שכמותך, אני כל כך מבין אותך. אביך מת. לא קל איש, לא קל בכלל. תהיה בריא וחזק ואמיץ, ואני אחכה בסבלנות וארקא את הקריאה קורעת הלב והסופר יצירתית שאתה משקיע בתגובות שאם אנשים מסוגלים לצאת מהמסגרת הבכיינית שלהם 'עשו לי אמרו עלי כתבו עלי ושטויות' הם יראו כמוני שאתה מצחיק וכשרוני מתוך ועד כאב.
מבין מתכווץ ומעריץ
בוב רביד.
הרבה נחת ושמחה
כל טוב אסתר
תודה אסתר,
וטוב שהספקת לראות, כי אמיר מחק את הודעתי, שאכן יש לי יומהולדת היום.
ואולי תוך כדי מחיקות, אפשר לנקות כמה שנים בגין התנהגות טובה?
חוה
אתה יודע שאתה נשמע כמו תחת מתחנן, כן?
אבא מת
אבא מת זה דבר דווקא טוב.
רק שישימו עליו אבנים חזק חזק
הדק, הדק.
לא אשב לידך, כאשר תוציא את נשמתך,
אולי אפילו כבר מתת ואני לא יודעת
כי לא יודעתי
כי כסף זה הכל
וכולם אורבים, ככלבים שוטים
לפתח ירושתך.
אבא מת זה דבר דווקא טוב
אבא לא חייב לרצוח שלושה ילדים
זה בפיזי
אבל יש עוד שיטות לאבות
עם המון טטסטרון (נדמה לי ככה)
להרוג לאט, לאט לאט
פעור בתוך הפעור.
אבא מת זה דבר דווקא טוב
זהו, תם ונשלם, עכשיו הוא בקבר
לא יכול לרחוש יותר רע.
ואי אפשר לכעוס על מישהו שהוא מת
מכיוון שהוא כבר מת.
אז זהו, הלך על דמות האבא
דם, כינים, בכורות וגם זקונים
רק שלא יקרא לי לפני המוות
לא טלפון, לא וידויים,
שימות וזהו.
אחר – כך אוכל להתנתק מן הגורל שלי
אהיה משורר
וגם נביא
ואל הארץ הט ו ב ה הזאת אבוא
סוף סוף.
מי שלא אהב את אביו, אומלל הוא.
לאמיר,
לכבוד ולעונג לי שהשארת את תגובתי.
אבל, מחקת על מה אני מגיבה. התגובה היתה שאני עומדת לקפוץ מהמרפסת, למרות שאני חייה בתוך מרתף.
בטח בתוך מרתף, המכשף הרשע כלא אותי שם למאה שנים של בדידות (ולא מזהירה)
אז איזו ברירה כבר יש לי?
להתאבד אי-אפשר. זה אף פעם לא מצליח וזה סתם כואב. למרות שאפשר לישון הרבה.
אז אני פשוט צועקת
הצילו!!!!!!!
עוד בטעות יעשו לי ילד. (שם במרתף)
לפי הסיפורים על הרשעים – ככה זה קורה:
ואני, מה זה לא רוצה.
לא רוצה לשיר שיר ערש,
לא רוצה חיתולים ואפילו זה פמפרס,
לא רוצה ילד שבוופס אחד מפיל את כל הצעצועים מן השולחן, ואני צריכה לאסוף.
לא רוצה לרדת עם העגלה, ביחד עם כל האמהות ולעשות נד – נד.
וסליחה לרונית בר-לביא, גם לא אוהבת רכילויות על הגננת, ועל המורה.
אז תנו לי שיר,
ואפילו של ליאור עזיז.
או פשוט
הצילו!!! מהמכשף הרשע.
גם לא רוצה תחרות שירה על אהבה, כבר הרבה זמן – לא רוצה אהבה.
מה כן?
חופש אישי, המון חופש אישי.
את חייבת לדחוף תטרחנות שלך בפוסט החגיגי לכבודי? איזה כיף לי שיר גרוע שלי זוכה לפרסום בבננות בלוג, בלי כל בקשה. וביקורת רעה עלי של נעה מנהיים תהפוך לשלושים אלף שקלים בכיס באמצעות ביהמ"ש. נו, זה לא אומר שאני גדול שאיפו מעז אני מוציא מתוק?
ואגב, בנו, לא להדחף, אחת אחת, הזיקפה שלי תמידית ואני משפריץ כמו גייזר ביולסטון, אחת לחצי שעה..
מה ככה אתה משפריץ.
אני לא מאמינה. ולי דווקא יש היום יומהולדת.
ובכלל לא הבנתי מה רצית להגיד.
גיזר זה לגמרי לא רע, אבל בדרך כלל שזה ככה, זה בגלל שאתה לא יכול להתאפק. ומיד משפיץ על התקרה וכל מה שמסביב.
חביבי, תשאיר שטח נקי.
לכל מי שתוהה מדוע ליאור עזיז שונא את נעה מנהיים, ומהיכן נובעת ההומו פוביה שלו, התקפי הקללות שלו (רמז.. כפית הכסף המוזכרת אצל נעה מנהיים). מוזמן לקרא את הביקורת ההוגנת של נעה מנהיים על ספרו של ליאור עזיז מתוך ynet
כמו בכל דבר אחר, גם בספרות יש אופנות. שנה אחת כולם כותבים ספרי מסע, בזו שאחריה כולם נסחפים בגל של ניו-אייג' ולפתע, בלי ששמנו לב, המדפים מתמלאים בתואמי קואלו למיניהם. השנים הטובות של הסיפור הקצר היו באמצע העשור הקודם, אחרי "צינורות" של אתגר קרת ו"ביום שבו ירו בראש הממשלה" המופתי של עוזי וויל. פתאום כל שרבטן מתחיל איגד שבעה סיפורים, שבדרך כלל היה בהם סיפור מהצבא על חבר מת, סיפור על הבחורה הכי יפה בעולם שעזבה אותו, סיפור הזוי אחד על גראס, אחד נוסטלגי על משחקי סטנגה בשכונה הישנה ועוד כמה הגיגים לא מזיקים. אחרי המפץ הגדול הזה, התחלפה האופנה ועברה למשהו אחר: רומנים רומנטיים או ספרי כוסיות, והסיפורים הקצרים חזרו להיות עוד תת-זרם ספרותי שמדי פעם מבליח בו כשרון גדול. ספר הסיפורים החדש של ליאור עזיז (שכתב את "מה הסטיה שלך", שגם הוא היה אסופת סיפורים), לא מספק את ההבלחה המבוקשת.
סיפור קצר הוא צורה ספרותית מורכבת. עליו לאחד בתוכו דיוק מקסימלי, כירורגי, רעיון מבריק או מהלך עלילתי ורגשי מרתק ומובהק וקצב נכון: לא איטי מדי ולא מהיר מדי. בסיפור קצר מרווח הטעות קטן מאוד וסיפוריו של עזיז נופלים בו פעם אחרי פעם. הקובץ כולו מבקש לשרטט דיוקנאות שוליים של בוגדים ונבגדים, אלכוהוליסטים ונרקומנים, זונות ממין זכר ואהבות חסרות סיכוי. החל מבחור שתופס, מילולית, את השטן בביצים, וכלה ב"אנשים זעירים", שבו גבר מוצא שני גמדים מסוכסכים במטבח שלו, שמשקפים בבוטות את יחסיו עם אשתו. אם קראבר הצליח באזמל חד כתער לעקור את חוויית הבדידות והייאוש האנושי ולהציג אותה במלוא כאבה המדמם והדומם, ובוקובסקי וקרואק הצליחו להביט דרך בקבוק המשקה שלהם באנושות המשתקפת כמו במראה מעוותת, עזיז מתבונן בבקבוק או בכפית הכסף ורואה שם בעיקר את עצמו.
מהראיונות שנתן, עולה כי סיפורי הקובץ הם אוטוביוגרפיים במובהק ומתבססים על חוויות הסמים והמין שחווה, החל ממוות קליני ממנת יתר וכלה בהתנסויות בגן החשמל, אך הוא חסר את היכולת להרחיב את החוויה האישית שלו עבור הקורא. הגוף הראשון השתלטני שלו כולא אותו בתוך הסגנון המוקפד והמעושה של שילוב בין חוויות "נמוכות" ושפה "גבוהה" ויוצר ניתוק, לא ניכור.
הסיפורים היחידים שמצליחים לחדור את המחסום המעוצב והמעצבן שיוצר עזיז, כמו "סוד כמוס לגמל ולסוס" העדין, הם אלו שמשמרים שביב של עלילה כלשהי שיוצרת זרימה, ולרגע נראה שעזיז בכל זאת מצליח לדבר איתנו מבעד להגנות הסגנוניות שלו. עזיז כותב על התכלית בתחתית, אבל לא מצליח לגרד את הבוץ והסחי של הקיום, הוא נשאר מרוחק, מנותק ומסוגנן, ומגיש לנו דיווחים כמעט קליניים של כאב שלא מצליחים לרגש או לפצוע.
ליאור עזיז סומך על הביוגרפיה המצמררת שלו עצמו כדי למכור את הספר, ומעדיף שנקרא את הסיפורים שלו כשאנחנו באים מוכנים ולאחר שעשינו את שיעורי הבית, ולכן הטקסטים שלו הם מאמרים על ההיסטוריה האישית שלו. ככאלו, הם נשארים יבשים וריקים מתוכן.
סיפור מתוק לנערה שאהבתי, ליאור עזיז. הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת הכבשה השחורה, 124 עמ'
אני אוהבת את נועה מיינהם מבקרת איכותית
ורגישה
ואם הספורים כל כך גרועים אני תוהה למה הקיבוץ המאוחד הוציאה אותם
מה שמוכיח שגם הוצאות איכות לפעמים…..
ואתם כמובן לא יודעים שנעה מנהיים יצאה בעבר עם חברו הקרוב של עזיז שזרק אותה..ולכן הביקורת. אהבלים..
בית משפט השלום: עזיז נ' נימרודי. ת.ק. 10-06-1095
התובע: עזיז ליאור.
נגד
הנתבעת:
מנהיים נעה: כתובת מקום עבודתה: הוצאת זמורה ביתן, רחוב התעשיה 10 אור
יהודה.
מהות התביעה: עבירות על חוק איסור לשון הרע.
סכום התביעה:30,000 ש"ח
כתב התביעה
חלק מקדמי:
1. אני סופר מוכר וידוע לציבור. פירסמתי שני ספרים בהוצאת זמורה ביתן
ובהוצאת הקיבוץ המאוחד, שזכו לביקורות מהללות וטובות בעיתון הארץ
ובעיתון ידיעות אחרונות. נערכו עימי ראיונות ענק בעיתונות הכתובה
והמשודרת.
סיפורים שלי נכללו באנתולוגיות יוקרתיות בישראל ובארגנטינה.
2. יש לי תואר בהצטיינות מהחוג לקולנוע וטלביזיה באונ' ת"א.
בעת האירוע, הייתי סטודנט שנה ד' למשפטים, בתוכנית למצטיינים, במרכז
הבינתחומי בהרצליה.
3. שם משפחתי מהולל מהבחינה הצבאית. דודי, נסים עזיז, הוא ההרוג הראשון
בקרב הגדול על ת"א בשנת 1947. זה היה הקרב הפותח של מלחמת העצמאות,
ודודי הוא ההרוג הראשון של מלחמה זו. על שמו של נסים עזיז ושניים
מחבריו שנפלו בקרב זה, השלושה, יש בתל אביב כיכר ואנדרטה, ברחוב ויצמן,
סמוך לגדות הירקון.
הפרסום שהוא לשון הרע (נספח מצורף):
4. ב-13.12.2005 פורסם עלי במעריב כך מפיה של מנהיים נעה:
"גם אצל שיינפלד היו הטרדות מתמשכות עד שהגיע לאיומים ברצח."
ציטוט נוסף: "ועכשיו, כשאני יודעת שהוא מסוגל להוציא דברים מהכוח אל
הפועל, אני חושבת שזו לא סתם הקדמה אלא הטרדה."
ציטוט נוסף: "מי שמאיים לפגוע באחרים, מקומו מאחורי סורג ובריח."
5. מדובר בלשון הרע חמורה ביותר המייחסת לי עבירות של איומים ברצח.
תסביר מנהיים נעה לכב' ביהמ"ש על סמך מה היא קובעת, כי אני איימתי על
מישהו ברצח?
בכבוד רב, ליאור עזיז
אל תבכה עזיזון, גרוע מן הכלא הוא סיפור רע, וכאלה יש לך למכביר – גרפומן פתטי. גם השיר למעלה בין אם הוא שלך ובים אם של שורש יהודה מתחת לכל ביקורת. גנוז אותו עם פרצופך הבכייני.
רואבן מירן הארץ: בסיפוריו היפים מעביר עזיז את טרגדיית החיים המקריים אותם אנו חיים…
ירון אביטוב..הירואין גולני אחי, אחד הסיפורים הטובים שקראתי בחיי…
בעיתון 77 משה בן שאול חלק שבחים לעזיז על ספרו בקיבוץ המאוחד.
הייתם מתים להוציא ספר בזמורה ביתן או בקיבוץ המאוחד. הקנאה אוכלת אתכם. לכו פרסמו בהליקון או בכתבי עת שאיש לא קורא
זה פתטי כל הנוסטלגיה הזאת
אתה יודע איך מישהו פעם הגדיר נוסטלגיה
זה כמו שהרגל הטוטבת מתגעגעת לרגל האמיתית
והשאלה
היתה פעם אמיתית?
נוח כבר
עשה אהבה
ולא מלחמות
ש..ק…ט ה…ס
ואז פגש בדן לחמן ויחד מצצו לערבי שעבר שם..
עיזוזי, זוז לך וגור לך. אם אלה הם שיריך ואת סיפוריך אנחנו בעוונותינו כבר מכירים – הרי אילן שיינפלד הנפלא הוא גאון שיר שגיא כוח לעומתך. כעת ברור הכול. צדקו מאיתנו מנחם פרי ונעה מנהיים. אתה גרפומן חרוף עד לשד עצמותיך הנוקשות.
למה?
כי זה הבית שלנו
לא שלך זה למה!!!
אז כלך ולך
אללה ירחמאק
אין משורר אחד ראוי בבננות בלוג. אחד!
במקום לכתוב למגירה אתם כותבים לבננות בלוג. ואז מחניפים אחד לשני יפה מאוד, מרגש, יופי. איזו עדת אהבלים גרפומנים חסרי כישרון מלקקי פינכה ורודפי פרסום, עלובים אתם…חחח…
ראובן מירן בהארץ ספרים: בסיפוריו היפים מעביר עזיז את טרגדיית החיים המקריים אותם אנו חיים….מספר רגיש השולט באומנותו..
ירון אביטוב,כתב במוסף ידיעות אחרונות: הרואין גולני אחי אחד מהסיפורים הטובים שקראתי בחיי.
משה בן שאול בעיתון 77, האהוב עליכם פה, שיבח את ספרו השני בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ומול זה נעה מנהיים במקומון ידיעות ת"א.
חחחחח הבנאדם יודע בעל פה כל מילה שכתבו עליו
לא לבחור בינהם צריך, אלא לזרוק אותם לפח הזבל צריך.
השירה זועקת את זעקתה ואין איש שומע.
היום בבננות בלוג רצחו את השירה העברית
קשה כשאול קנאה
טוב נו, אני לא התראיינתי ברשת א', ברשת ב', במעריב, במעריב על השער פעם שניה, בידיעות פ"ת, ידיעות ת"א. וכמובן לא היו עלי ביקורות בהארץ ספרים בהארץ ספרים פעם שניה. בידיעות מוסף לספרות, במקומונים בת"א ובפ"ת. בעיתון 77. טוב נו אני לא התראיינתי בטלביזיה בפריים טיים..הרי אני סולד מפרסום!
ומה שאתה עושה כאן לא פרסום טול קורה מבן עיניך ועזוב אותנו בשקט הפוסל במומו פוסל
מה זה אתה כל הזמן ער?
ידיעות פתח תקווה, גדול. גדול אתה עזיזון. תתגאה עד יום מותך בידיעה בידיעות פתח תקווה.
ומעריב תרבות שער לא יפה? ואינספור כתבות וטלביזיה לא טוב? ואני כאמור סולד מפרסום! יאק! מעולם להתראיינתי או פרסמתי עצמי! להפיך, התקשרתי לכל התקשורת וביקשתי שלא יכתבו עלי אף מילה!
ואפילו הסתתרתי במגירה שלא יראו אותי!
כזה אני צנוע, ענו, ופשוט.
בנות, לא לדחוף, אחת אחת,
הרבה אושר אתה גורם לי ליאור.
לצערי, אין לי הרבה מעריצים כמוך העוקבים וזוכרים כל פרט בקריירה רבת השנים והמפוארת שלי.
מאד אהבתי את "רדיו החיזבאללה" ביטוי פיוטי עם הרבה רבדים.
הו! כמה דודך ניסים עליו השלום היה גאה בך אם היה קורא את דבריך כאן!
בבקשה אמיר, רצית להתעסק עם הזרג המסופלס המכונה ליאור עזיז, שאמו זנתה ואחותו זונה, ודודו בוש בו מן השמיים על היותו זונה ספרותית שלא שולטת בצרכיה הפואטיים ודורשת תשומת לב ומחרבנת את גלליה בכל מקום. שוב הוא מבלבל את המוח עם הדוד ההרוג שנפל בקרב. אבל אותנו כל זה לא מעניין כי אנחנו רוצים לעשות לאחותך פיסטיניג בתחת.
טעות סופר
פישר, לא לשם
גיורא פישר הדרמה קווין של בננות בלוג מיבבת כמו ילדה שגנבו לה את הבובה: הוי קטלו אותי בהארץ, הוי קראו לי לא משוררת, הו השמיטו לי מילה. וכל המקוננות בבננות בלוג עונות לו: הוי כמה נורא, הוי מסכן, הוי הוי הוי
גם אתה כמו מרון עלית על מוטיב הבכיינות.