אמיר אור
אמיר אור
נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות.
על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות.
אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן.
ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער".
אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.
אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
גם אני לקחתי נשימה ארוכה… אחרי
שראיתי את התמונות נראה כי אתם עושים חיים שם בחוף הקסמים הזה,
לי נראה כמו סיניי
אתה חתיך הורס אבל את בטח יודע %)
שנה טובה ומתוקה
ליס
אחרי שהגבתי לך אתה מוריד את התמונות??? נו נו נו לא יפה %))
מהנהלת הבלוגיה מוסרים שתמונות חושפניות מותרות רק לדגים 🙂
הי אמיר,
מה יהיה?
ולמה תמונות שהיו הוסרו.
ואלו שהצגת אינן מספיק חושפניות?
תראה, אנחנו באמת מחכים לכתיבה שלך. נכון שבפוליטיקה הישראלית לא קורה מאומה מענין. מלבד רוצחים ונרצחים, נתניהו ואובמה מתכתשים. זה לא כמו פעם, שחיכינו כל הזמן שאולמרט ילך הביתה והיה למה לחכות.
אז מספיק משעמם בפוליטיקה, כשאנחנו יודעים שהכל כבר קורס. והזרה שבה לסמס. אז אם כבר הצגת – אז למה לא ללכת עד הסוף ולגמור עם זה פעם אחת ולתמיד.
אגב, הייתי בהחלט מוכנה ללמוד אצלך עריכת טקסט, ממה שהבנתי, אתה יכול להתיר חרצובות נוקשות של חשיבה אקדמית מקובעת, ולפתוח את נקבוביות הדמיון.
אבל, לקחת אויר, ועוד מעט כבר ראש השנה, ואני מניחה שדי התאוששת כבר, או שאתה ממשיך את מסורת הזיונים גם בתל-אביב גופא, וממשיך לנשום ולנשוף.
רק תודיע לנו מהנהלת האתר מתי תגמור לקחת את האויר – כי אנחנו באמת מתגעגעים לכתיבה שלך.
כתמיד, בהערכה
חוה
חוה, זו היתה הלצה. לא היו תמונות אחרות, ולא הפסדת שום "לנשום לנשוף" -רק הסרתי לרגע וסידרתי.
זו תקופה עסוקה מאוד, אבל תודה על הגעגועים ואשתדל להעלות בקרוב משהו מהצד האירוני של החופש.
תודה,ליס. שנה מתוקה ונפלאה גם לך.
אל תשכח לנשוף 🙂
איפה זה הים הזה ?
מזכיר לי את הבהמאס.
נשימה יפה
לראות שיש סוף סוף משורר שנהנה מהחיים
אמיר תעשה לי ילד!
רואים! גם האוויר נקי. בילוי נעים.
מגיע לך לקחת נשימה. האמת היא שאחרי 3 שבועות ליד העיר — קצת תל אביב, קצת ירושלים– שזה בשבילי על תקן 'לקחת נשימה'. חזרתי היום לכנרת ובאמת לקחתי נשימה.
היי אמיר
אתה ניראה ניפלא, מתאים לך המקום הזה…
מקוה שתביא אותו איתך לארץ
להתראות טובה
נשימה של ים תמיד טובה, אמיר
קצת ניקוי שיניים לך,
ושהבחורה תרזה טיפה, ואתם ייצוגיים.
הבטן השטוחה והלבנה של הדג החמוד הזה הרסה אותי. אולי אני מופרעת, אבל בא לי לנשק אותה. בתמורה הוא בטח היה בולע אותי…
מה שמזכיר לי, שאני חייבת לארגן לעצמי חופשה דחוף.
והבחורה מספיק רזה, למי שהעיר שם משהו על "שומנה".
ואיזה חוטים משונים יוצאים לו מהגוף. איזה דג זה בעצם?
ברוך הבא לכריש…:)
אני מבינה שהיה לכם כיף בלתי רגיל ושבתם עם כוחות מחודשים לכבוד החגים והפסטיבלים שבדרך..:)
איזה יופי. אני שכחתי איך נראה האוויר בכלל כל כך הרבה זמן לא ראיתי אותו.
נראה בכיף, באמת צריך לא לשכוח לנשום מדי פעם
אמיר, עשית טוב
בדיוק בשעה הנכונה
תודה לאל
חשבתי שקרה לך משהו.
נראה גם שהחמצתי כמה תמונות.
העיקר שהכל בסדר, אולי יותר מבסדר
תגיד, עכשיו בכלל יש לך ראש לכתוב?
חוה
עם נוף כזה נפתחות כל הסמפונות.
והשפמפמון חמוד, איך צילמת מהבטן?
האם זה אתר לעניני ספרות או אתר לייצוג 'גיבורי תרבות'מסוקסים ומפותחי שרירים? והגרופי החטובה ברקע המאפיר?
לא ראיתי מישהו מסוקס,וגם לא שום כלום של פיתוח שרירים.
רק שערות מאפירות פה ושם.
אין לי מושג על מה כולם מדברים.
קצת מזכיר לי את רינו צרור, זה שמראיין בערוץ 23. כתב,עיתונאי.
חלק מהדברים כאן הם מדמיוניהם של הכותבים
כל אחד והרינו שבמוח שלו. לי דווקא הזכרת את רינו ריינס (לורנצו לאמאס).
🙂
http://www.youtube.com/watch?v=E0kkPK_WSck&feature=related
לפי הקטע ברור למה את נושמת בקושי.
אבל לא כל כך הבנתי מה הקשר.
אשמח להסבר.
http://www.youtube.com/watch?v=YjciQMz_irU&feature=fvw
http://www.youtube.com/watch?v=huuWjTL2dIo&NR=1
איפה לוקחים נשימה כזו? תהנה..
צילומים מקסימים . נראה שנהנית . איך אפשר לא…:)
אמירוש,
ניכר שנהנית 🙂
איפה המקום המקסים הזה ?
נראה כמו צלילות בסיני.
ואם היו עוד תמונות, תופענה מיד !
(גם אני נעלמתי מכאן להרבה זמן)
http://www.youtube.com/watch?v=7KxpbrQNJFc&feature=related
()
()
()
()
—–*——*—-*——-
——-*—-*—*——–
———*–*–*———
———-*****———-
-*******-*******-*******-
———-*****———-
——–*——-*——–
——*———–*——
—-*—————*—-
–*——*——*——*–
—-*—–*—-*—–*—-
——*—-*–*—-*——
–*—–*–****–*—-*—
—–*—********—*—–
——–**********——–
——————–
——————–
——–****——–
~~~~~~********~~~~~~
כל הכבוד על טריפטיך השקיעה הזה!
הי אמיר, תמונות מדברות כמו שמילים עושות ותגובות המגיבים שלנו כאילו מקשטות אותן.
הפעם אין לי כמה קריאות אלא רק אחת שלקוחה משם של פוסט שלך: איזה אושר! (נו טוב, בעצם יש עוד אחת, היא נשמעת בערך כך בדיוק: "וואוו" :))
תודה רבה לכולכם !
שׁוּב אוֹרֶזֶת
מִזְוָדָה
יַלְדָתִי אוֹחֶזֶת
בְּיַדִי מְלַוָה
שֶׁהִגִיעַ הַזְּמָן הִיא לוֹחֶשֶת.
שׂוֹרֶפֶת
אֶת הַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה
וְיוֹצֶאת לַמַּסַע בְּלִיבִּי לְבֵנָה
מַבְטִיחָה לַתֵּתּ לַנְּשִימָה
אֶת יַדִי.
יפה מאוד. למעט הנשימה שבסוף, לא מבין את ה'גם אני'. זה נשמע מסע אחר לגמרי. השמלה הלבנה שהדוברת שורפת מדברת על אובדן של תום או חגיגה, ויותר מכל זהו ה"שוב" שנותן לשיר את הממד הטראגי.
יפה גם הלבנה במקום האבן, ולא רק בגלל המצלול העשיר המתפרש על שתי השורות האלה. טוב שבסוף יש הבטחה לנשימה 🙂
ובין הבטחה לבין חוף מבטחים
מתגלגל הכדור במורד השלווה
מפלצת מכוערת מלכלכת נשמה
בועטת קללות
ומקלסת אלימות
מקטינה את מרחב הנשימה.
אוזן מדופק לא מרפה
עד שתשיג את מבוקשה
האצה וריגוש בירידה
המתנפצת
אל הקץ הבטוח.
אולי עוד הלילה יבואו שוטרים
כי נפגע מרקם התא
המפגע לוקח נשימה עמוקה
ורועו צורר ברֵעתו
מאיץ בה לברוח
אך היא נטועה
וכי יבטיח לשרוף את גנה
נתך בה פתיל אחרון בלבה
ובין נשימה לנשימה
החגיגה נמשכת אז
יש מסיבה.
מי בא?
ובאוניברסיטה אמרו:
"תמיד טוב לעבור לדרפט טו" 🙂
מִפְלֶצֶת מְכוֹעֶרֶת מְלַכְלֶכֶת נְשָמָה
מַקְטִינָה אֶת מֵרְחָב הַנְּשִימָה.
אוֹזֶן אֶל דּוֹפֶק מוּטָה
עַד שֶתַשִיג מְבוּקָשָה
הֶאַצָה וְרִיגוּש בַּיְּרִיָה
הַמִּתְנַפֶּצֶת מַטָה
אֶל קִיצָה.
נִפְגַע מִרְקָם הַתַא
הַמְפַגֵעַּ לוֹקֵחַ נְשִימָה עֲמוּקָה
רוֹעוֹ יוֹרֶה בְּרֵעַתוֹ הַשְתּוּקָה
מֵאִיץ בָּה לִבְרוֹחַ
אַךְ הִיא נְטוּעָה
וְכִי יַבְטִיחַ לִשְרוֹף אֶת גָּנָה
נִתַּךְ פִתְיל אָחֲרוֹן בְּלִבָּה
בֵּין נְשִימָה לְנְשִיָמָה
נִפְרֶמֶת נְשָמָה.
גם אני משוררת
כשלא נשאר בי כלום
רק אצבע ומקלדת
אני מתקתקת אותיות
שהופכות למילים
ומחוללות לפני משפטים
מנסות למצוא חן
בבוהה מבועה
לא רוצה כלל שירים או מסע.
אבל כלום לא מוכן
לא לשתוק
לא לשקוט.
ואולי תחייכי מתחנחנת הנון
ואולי תרגעי מרשרשת השין
אך אני אדישה לריקוד השקט
מטפטפת אותן בשחור הברוד מכאן
והלאה, ממני.
ודרפט טו?
זו כבר תהיה התנחלות.
טודוללו.
אין כמוך "גם אני"
הי, 'גם אני', זה נשמע כמו דראמה לא טובה. איזה שוטרים?
שוטרים הם מן חייזרים
כחולים ומכוערים
שעוצרים אנשים על מהירות
כי הם מהשטן
ולפעמים אפשר להשתמש בהם
שיחשפו שיניים.
אבל היום הם לא יבואו
וגם לא מחר
כי כעת ארכב בלי סערה
במרכבות האלים
אל שמי הלילה
אתעטף בענני רוך
אצטנף בעיני חלום
וחיזרים יהיו למחזרים
בשרשרת אזיקים יעטרוני כצמיד
ואצמד
לנשיקה.
http://www.youtube.com/watch?v=GrfxIJ8nopg