עוֹד תִרְצִי שֶׁאֲנִי אֲרַחֵף עַל פְּנֵי הַרְחוֹב בִּמְקוֹמֵךְ
עוֹד תִרְצִי שֶׁאֲנִי אֲלַחֵךְ רָהִיטִים בִּמְקוֹמֵךְ
חַיָּה, חַיּה,
רָאִיתִי אֵיךְ אַתּ מִתְישֶׁבֶת בְּזָוִית
מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת לְאחוֹר
מִשְׁתּוֹקֶקת לִזְכֹּר
בּוֹכָה מְחַיֶּכֶת
הוֹזָה בְּהָקִיץ
מְרַחְרַחַת צָרוֹת וּפְגָעִים
מִתְהַפֶּכֶת מֵרֹב גֵּרוּיִּים
וְהַחָיִּים כָּאן הֵם הָהֵפֶךְ הַגָּמוּר וְגַם דֻגְּמָה
לְמִין קוֹלוֹת חַיָּתִיִּים בִּלְתִי פּוֹסְקִים
שֶׁאַף אחָד עוֹד לֹא שָׁמַע
קוֹלוֹת חַיָּתִיִּים כָּאֵלֶּה.
חַיָּה שֶׁכָּמוֹךְ,
חַיָּה, חַיָּה,
מַה שֶׁצָרִיך לִקְרוֹת צָרִיךְ הָיָה לִקְרוֹת
לִפְנֵי כֵן.
תַּנִּיחִי לִי, תַּנִּיחִי לִי
מָתַי תַּנִּיחִי לִי
אֲנִי רוֹצָה רַק שֶׁתַּנִּיחִי לִי
לֹא, לֹא, לֹא,
לֹא, אֲנִי לֹא.
אֲנִי לְעוֹלָם לֹא.
כְּבָר אִבַּדְתִּי זִיקָה
אֵיבָה
טַעַם רֵיחַ
מַרְאֶה
הַרְגָּשָׁה, אוֹ אֲפִלוּ
סְתָם מַחֲשָׁבָה.
אֵיךְ הַכֹּל מִתְפּוֹרֵר בְּרֶגַע.
וְהָרֶגע שֶׁנִמְשָׁךְ כָֹּל רֶגַע
וְהַרֶגָע שֶׁלֹא בָּא אַף רֶגַע.
חַיָּה, חַיָּה
מתוך ספר השירים "האחר", 1993, הוצאת הליקון \ ביתן
זה רק נדמה שזה קורה משוררת וציירת
חַיָּה, חַיָּה בדו משמעות לא מפוענחת עד לסוף השיר וטוב שכך.
ומעל השיר, למרות השימוש הרב בשורש 'חיה' בהטיות ובמשמעויות שונות – מרחפת רוח מוות.
חדוה, כל קריאה בשירייך היא פלא, היא גשר ישיר אל עולם ללא שקר, אל עומק הפצע והיופי.
כל שיריך(כפי שהכרתי ממה שהופיע בבלוגך) הם ורסיות על נושא אחד-
האחר החייתי ,האפל
ורסיות מרגשות ,הייתי אומרת , על נושא אחד המופיע בשם הקובץ.
זוהי שירה דוהרת היישר אל תוך הקרביים
טורדת מנוחה
לא מניחה
וזאת בהחלט מחמאה