הּנֵּה הַתֵּיאַטְרוֹן שֶׁלָּךְ.
הִנֵּה הַדַּחַף שֶׁלָּך.
הִנֵּה הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מִן הַדִּמְיוֹן שֶׁלָּךְ.
הִנֵּה הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁלָּךְ.
שָׁנִים אֲנִי עוֹקֶבֶת אֵיךְ אַתְּ מַלְבִּינָה
אֶת הַשְׁקָרִים שֶׁלָךֱ,
יוֹדַעַת שֶׁמִכָּל הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶה
עַל עַצְמֵךְ,
בְּעֶצֶם, אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת
לְמַּשֶׁהוּ אַחֵר
שֶׁחוֹתֵךְ
שֶׁמַּקְסִים
שֶׁמוֹשֵׁךְ
שֶׁמַּכְבִּיד
שֶׁמַּעֲלֶה זֵעָה
שֶׁאַף פַּעַם לֹא נוֹתֵן מְנוּחָה
שֶׁמִשְׁתַּנֶה בּלִי הֶרֶף
שֶמַּבְרִיחַ.
תִרְאִי אֵיך אַתְּ
צוֹעֶקֶת צוֹוַחַת בּוֹכָה
מְקַלֶלֶת
מְבַיֶּשֶׁת אוֹתִי
גוֹרֶמֶת לִי לְהַגִיד
דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.
טוֹב. לֹא. כֵּן,
זֶה סוֹפִי.
תִסְתַּלְּקִי תִּסְתַּלְּקִי.
הַלֹּא מוּדָע שֶׁלָּךְ הוּא חַיָּתִי.
הַלֹּא מוּדָע שֶׁלָּךְ מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעֲתִי.
הַלֹא מוּדָע שֶׁלָךְ הוּא הַבֱּעיָה שֶׁלָּךְ.
אֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת. אֲנִי מְסֻגֶּלֶת
רַק כְּשֶׁהוּא אָפְיָנִי,
סְטַנדָרְטִי,
מוּבָן,
חִיוּבִי,
לְגַמְרֵי בְּסֵדֶר.
שִׁגְרָתִי.
תִּסְתַּלְקִי
תִּסְתַּלְקִי,
תִּסְתַּלְקִי.
בְּשֵׁם אֱלֹהִים, תִּסְתַּלְקִי.
אֲנִי לֹא הַאִמָא שֶׁלָךְ.
אֲנִי לֹא הַבֶּן זוּג שֶׁלָּךְ.
כְּבָר גִּלִּית אֶת כָּל הַטְלָפַיִם שֶׁלָּךְ.
מָה עוֹד
אַתְּ רוֹצָה
מתוך ספר השירים "האחר", 1993, הוצאת הליקון-ביתן
זה רק נדמה שזה קורה משוררת וציירת
שש עשרה שנה עברו 🙂 תענוג להיפגש שוב עם השיר, חדוה.
יופי של שיר! מקסים!
היי חדוה
לקרא, ולקרא…
זה נוקב.
להתראות טובה
מרתקת הנזיפה באני האחר המשתלט.
שֶׁחוֹתֵךְ
שֶׁמַּקְסִים
שֶׁמוֹשֵׁךְ
שֶׁמַּכְבִּיד
שֶׁמַּעֲלֶה זֵעָה
שֶׁאַף פַּעַם לֹא נוֹתֵן מְנוּחָה
שֶׁמִשְׁתַּנֶה בּלִי הֶרֶף
שֶמַּבְרִיחַ.
……………………..
השירה שלך אינה מרפה מהקורא
אחרי שמכבים את האור
נותר בוהק
אני אוהב את המקצב ומקנא באומץ להתמודד עם הלא מודע. האחר שלי קשור בכבלים וזרוק באיזה מרתף מאחורי שני מנעולים.
שירתך היא שירת התודעה (או התת תודעה)
הדוהרת עד כלות הנשימה.
לא מרפה מהקורא גם כשהשיר כלה.
זה תופס ומהדהד את קצות העצבים ,חדוה היקרה
אני קוראת לעצמי את השיר בקול רם ונדהמת מהכוח והטמפרמנט של השיר,חדוה,זה
תאטרון!ואיזה מאבק
אני אגיד לך מה עוד
אני רוצה.
עוד!
(לא כ"כ ידעתי מה לומר לך בירושלים, אבל שמחתי לפגוש אותך).
הצל שלי ואני…
השיר שלך פוצע, ואני אומרת לעצמי איך לא כתכתי את השיר הזה בעצמי.
וזו המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לומר לך.
הַלֹּא מוּדָע שֶׁלָּךְ הוּא חַיָּתִי.
הַלֹּא מוּדָע שֶׁלָּךְ מוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעֲתִי.
הַלֹא מוּדָע שֶׁלָךְ הוּא הַבֱּעיָה שֶׁלָּךְ.
——-
טוב לקרוא אותך שנית חדוה
חלף מעט יותר מאז התראינו
בפינת שלום-ציון המלכה ואני זוכר 🙂
אני אילפתי את החיה. אבל גם הזקנה
עזרה לי .
כל כך כל כך נדהמתי מהשיר
תודה!