וְהַזִכָּרוֹן הָיָה תֹהוּ וָבֹהוּ
וְרוּחַ- גַּעֲגּוּעִים הָיְתָה נושֶׁבֶת בְּחֹזְקָה
עַל הזִכָּרוֹן
וְגַעֲגוּעִים חִלְחֲלוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ
וְגַּעֲגּוּעִים נִקשֶׁרוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ
וְגַּעֲגּוּעִים הִצְטָלְבוּ אֵלּוּ וְאֵלוּ
וְגַעֲגוּעִים נִקְרְעוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ
וְגַּעֲגוּעִים בָּכוּ אֵלּוּ עַל אֵלוּ
וְגַעֲגּוּעִים אָחֲזוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ
וְגַּעֲגּוּעִים הָפְכוּ אֵלּו לְאֵלּוּ
וְגַעֲגוּעִים נֶחְרְבוּ אֵלוּ כְּמוֹ אֵלּוּ
וְגַּעֲגּוּעִים יָצְאוּ מִדַּעֲתָם, כְּדוּגְמַת
גַעֲגּוּעִים שֶׁלֹא הָיוּ כְּדוּגְמָתָם
וְכָֹל הַגַּעֲגּוּעִים נְהֶפְכוּ לָהֵם פּתְאֹם
לְמִן גוּשׁ רָצוּץ כָּזֶה
כְּמוֹ כֶּלֶב מְנֻּפָּץ
בְּגַן צָעֲצוּעִים פְּרָטִי
שֶׁלָךְ
מתוך ספר השירים "אני רוצה רק להגיד לךְ", 1985, ספרית פועלים
געגועים ממאירים, טוטליים, שמשתמשים בכל מילות היחס, והמפץ הגדול, כנראה בלתי נמנע…
שבת שלום, חדוה.
אני רוצה רק להגיד לךְ ש…יא ווראדי, את מנפצת אותי כשאני קורא אותך. אין שנייה לך.
יפה הכותרת שהיא למעשה השורה הראשונה בשיר ויפה הדימוי בבית האחרון ששניהם הופכים את אמירתם האוניברסלית של הבתים הראשון והשני לפרטית עד מאד
איזו עצמה יש לכל מילות היחס כאן ולחזרה. וכל השיר המדהים הזה כמו גל ענק שמתנפץ אל שובר גלים.
היי חדוה
זה ככה זה אולם ענק רחב ידיים שמנסים לדחוס לשם את כל הגעגועים שלא יפריעו לחיות אבל הנה בא השיר שלך ומזכיר שאי אפשר לסגור אותם, וגעגעוים יצאו מדעצם, והם מזדחלים מתחת למפיפתן
להתראות טובה
וְגַּעֲגּוּעִים יָצְאוּ מִדַּעֲתָם, כְּדוּגְמַת
גַעֲגּוּעִים שֶׁלֹא הָיוּ כְּדוּגְמָתָם
מעורר געגועים
שלא היו כדוגמתם
הנוראה
מכאיב
עוצר את הנשימה בכאב, חדוה.
זה חביבי שיר יפייפה
כְּשֶׁהָיָה חָשָׁש לְסֶדֶק דַק
וְדָחַפְתְּ אֶצְבָּעוֹת עָיֵפוֹת
וְקָרַעְתְּ
וּפָרְצוּ מֵי הָשָׁפִיר
וּמֵי הַלֹּא שָׁפִיר
וְגָעַשׁוּ הַגָּדוֹת
וְאָזַל הַגָּד
וְיָבְשׁוּ הַיָּמוֹת
וְנֶחֱרֶצוּ הַיָּמִים
וּבָעַרְתְ בַּחָמוֹתֶךְ
וְכִילִית חָמָתֶךְ
בְּכָלוּתֵךְ
וְכִכְלוֹת הַכָּל
הָמִית אֶל כְּלוֹת הַכָּל.
בכל זאת יש הבדל משמעותי
בין הרכבי לבין הניסוי החביב הזה
אכזרי ביותר. בריאה שלמה שבה רק געגוע.
וסיום אכזרי.
שירך, חדוה ,מרטיט לב ושירתך היא שירה שאני אוהבת -שירת הלב
כאב אינסופ מאין קצה לאין קצה העולם
שיר מהפנט חדוה.
שנה טובה ומבורכת.
חדווה הרכבי!
לומר שהשיר מפעים? זו אינה ההפעמה לבדה.
לומר שהשיר נפלא? זה לא אומר את עצם הדבר.
כיצד מילים נשזרות לאינתיפאדה של הדיבור הפנימי
שמוחץ את כל המילונים של כל השפות
ומחזיר את תהודת
שפת הענפים עם הרוח
ושפת המים המחלחלים עמוק.
מטלטל, אהבתי את הכלב המנופץ.
שמעתי את כאבו.
חדוה,
השיר חזק כשהיה בעת קריאתי אותו בפרסומו הראשון.