הבדלים בין היום לאתמול

 

 

 

 

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

פתאום חשתי את ההבדל בין הימים, באופן די נחרץ. והיו בעיניי כמבוכים.

לפני כמספר ימים כבר התקשרו אלי אנשים שלא שוחחתי איתם שנים ושטחו בפני באופן הנרגש והנמלץ ביותר את הקשיים שבפניהן עומדות המפלגות החרדיות, ניהלנו שיחות ארוכות מאד, עלו שלל נושאים בניהם: דרכי בתשובה, עולם התורה, משפחתי ומה לא. בני שהיה שותף לקמפיינים הגיח באותו רגע מהחדר, וסיפר לי על המתרחש בתלמוד התורה:  "אמא,  מי שלא בוחר ש"ס שם פס, אבל אמא של שימי בוחרת ג' ואת?  מה את…"

הבקשה הייתה אחידה, להצביע למפלגה חרדית. ואני שמעולם לא הצבעתי למפלגה חרדית מצאתי את עצמי מתלבטת, שוב פיזזתי בין האפשרויות חסרת משקולת מאזנת, התנדנדות מעצבנת, חזרה לפלח את מרכזי העצבים,  ולחשוב שהיא כבר מלוה אותי לאורך כל מערכת הבחירות הזאת. איזה סיוט.

ביום הבחירות נמלאתי במתח נוסף, עד השעה ארבע אחר הצהריים עדיין השהיתי את ההחלטה, זאת למרות שכבר בשתיים עשרה בצהריים התקשר אלי נציג חרדי נוסף ששוב יבב, כמעט בכה על המצב, בנותיי כבר ביקרו בקלפי ואני בחלומות נושאת תפילה למען הנאנקים והנרדפים, אבל מה עושים?  ואז יצאתי לקראת חמש אחר הצהריים את הבית בלבוש בוהמי משהו, מכנסי טייץ מתחת לחצאית ורודה, ומגף בהחלט לא הלבוש של הבני ברקית המסורתית והגעתי לקלפי שהיה ממוקם  בסמינר גור. כמה אנשים שעבדו בקלפי ונראו שונים באופיים ואמונתם החליקו אלי חיוך. אחד זכר שעוד נציגים משפחתיים כבר ממשו את זכותם בדיוק לפני מספר שעות. אחר שהציץ בתעודת הזהות זיהה את ההבדל בין שיער טבעי לפאה וכמעט עשה מי שברך על השינוי . וזהו.  הלכתי אל מאחרי הפרגוד ונשאתי תפילה שאני עושה את הטוב בעיניי השם.

עם רדת החשכה המוחלטת,  בשעה שמונה בערב שוב צלצול על הקו נשמע מבוהל, עוד נציג חברותי של מפלגה חרדית שהפציר בי להגיע לבחור, עניתי לו בהקלה רבה שכבר מלאתי את חובתי נאמנה. בלי לפרט למי ואיך. הוא טרק את השפורפרת בזריזות. 

מה שחשתי ואיתו אף הזדהיתי אנושות, היה הלחץ איום והצורך העיקש להגן על מקום תורני דחוק , דחיסות וחרדה קיומית עצומה כיתרה את המעשים, המשפטים, נרדפות וחשש מבכייה לדורות בקשו לשבור התנגדויות. האם אני לצידכם או לצרכם? האם אני משלכם? ליבי זעק בדיוק כמו הקלטות הטלפוניות שהושמעו לי, ומצד שני…

ואז לקראת לילה טלפון נוסף הפעם ממקום עבודה חילוני בו אני לפעמים עושה שעות מבורכות, הרי מובטלת אנוכי,זאת בשל שייכותי למגזר החרדי ( אפשר לקרוא על כך בפוסטים אחרים), אם כי אלה אנשים ממש שונים. כאמור בני אדם אינם תוויות מחיר בבזאר.

וכך עם שחר בלי לדעת תוצאות מפורשות, אך עם יכולת מסוימת לנחשן, חשתי את התזזיות הטובה ברכתי את כל מי שגם העטיר עלי, וכשהגעתי למקום העבודה עשיתי כמיטב יכולתי, וכמובן שהתעלמתי מדיבורים מוכרים על שחיתויות מפלגתית של המתחננים על לחמם. אבל בגדול פתאום חשתי געגוע מאולתר אל מכבש היצירה הנעים  שלא מלוה את ימיי. כלומר הכתיבה היא לבדית, ויש לי גם אני חברתי, שחקנית אנוכי, מחפשת את עיניי הפרטנר, השותף, וזה לא מש ממני. הלבדיות המתכתבת עם דמותה לא עונה על כל צרכי אישיותי.  שוב לא יכולתי להתעלם מהיתרון הענק של כל צד ומחוסר התוחלת שבהתנגחות הזאת.

אין מה לעשות שהרבה פתיחות, ויצירתיות, והעזה שורה בצד שאינו שומר מצוות, אולם מנגד אין שם בניית אישיות נכונה, חסר עמוד שדרה רוחני יציב, מבחנתי לפחות, כי לא על ביטוי עצמי בלבד יחיה האדם. ואע"פ כשחזרתי אל הסיטי חוזרת בתשובה עם חצאית ורודה ופונצ'ו שטרם עבר בדיקת שעטנז  במעבדה ראויה( אני כל הזמן דוחה את המועד) חשתי את הזרות, הקונפליקט ומאידך הבחירה.

ושוב הציף הצער על שנאת החינם שמונעת מלאחד כוחות, לקצר הליכים ולהשפיע ברכה ושפע ממקור עליון, על העולם, המדינה.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}