בננות - בלוגים / / ימי מחלתי וספרו של דיויד מיטצ'ל
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

ימי מחלתי וספרו של דיויד מיטצ'ל

 

 

 

 
 
ללא כל התראה מוקדמת נפלתי למשכב. שפעת מחלישה פקדה אותי והפכה את גופי לסמרטוט מתבלה . פתאום יכולתי להתעמק בבעיית החניכים עליה מתריע בפני רופא השינים שלי , בכאבי הגב , הברכיים. הכל הפך לרלוונטי ולא מתפנק.
 
לא היה לי אכפת מהתארים שצברתי או לא צברתי, לא אילצתי את עצמי לענות לשיחות חולין.   בקיצור מצאתי  זמן נטו לעצמי ולגחמותיי הכואבות . נזכרתי בכל מיני זוטות נשכחות וערכתי עם עצמי אלבום תמונות מחודש . הנה כאן ביתי בת השלוש זוכה לנשיקות מכל הילדים מהמעון וכאן אני עם כרס נוספת בין שיני עולה 4 קומות על מנת להביא טרף לביתי והנה, והנה.
 
ובתוך כך עלה בידי לסיים את ספרו המקסים של דיויד מיטצ'ל "בלאק סוון גרין" ולבכות עד מחנק. אני לא בוכה מכל ספר אך כאן המחבר מיצג גם אותי אז לא יכולתי להתאפק. הספר מגולל שנה בחייו של ג"יסון נער מתבגר ומגמגם בכפר עלוב בשם בלאק סוון גרין. ג'יסון המגמגם הופך לקורבן קבוצתי שנלחם על מקומו כשבתווך נהרס הקן המשפחתי שבו הוא צומח. יש כאן תיאורי טבע מופלאים וחדירה כואבת אל תוך נבכי הגיל הזה. השנים המתוארות בספר הן שנות השמונים , הרי הן שנות נעורי.
 
הו ג'יסון יקירי, אומנם איני מגמגמת אך כלקויה בהמון רמות , כמי שסבלה וסובלת מבעיות קשב וריכוז , מבעיות מוח עין יד , מבעיות של סרבול גופני ועוד. גם אני הייתי קורבן שנלחם על מקומו ולהפתעתם של תוקפי שמרתי על עצמאות מחשבתית. מעולם לא נגררתי לטקסי חניכה חברתיים שמקובלים כמעט בכל מקום. כן, גם בבית צבי וגם בסמינר הקיבוצים מקומות נאורים כביכול, מין חיפש את מינו ויותר מזה את הראוי להשפיל.
אנחנו תמיד נקרין את הפגיעות שלנו ג"יסון ואנשים יריחו אותה למרחקים. אנחנו ולא הם . הם יהיו כביכול החזקים!
 
השאלה היא איזה מחיר משלמים הנגררים שהם לצערי הרוב?
אני משערת שבתי החולים לחולי נפש מלאים באנשים ששמרו על העצמיות שלהם.
והם הנושאים על גבם שריון קשקשים ששומר עליהם מכל משמר , הם הפוגעים והמבזים . הם  מעוגנים  בחוקי הנורמטיביות שקבעו  עבורם  אנשים " בריאים "  שכמותם . הם הדור החדש , הדור הישן , הדור המעוקם. 
אולי הסבל קירב אותי לפחות אל האמת של הבורא . ומתוך כך הגעתי בעצם למסקנה שמה שאנחנו בני האנוש רואים בתור אמת הוא בעצם קליפה . והנורמלי הוא לא תמיד נורמלי והאמת מקורה בשקר גס. הבט בראשי הממשלה השפויים שלנו ותיווכח בה.
 
בלאק סוון גרין דיויד מיטצ'ל . הוצאת ינשוף. 
 
שבת שלום וחודש טוב לכולם לחולים ולבריאים ממני המחלימה.  
 
 

 

 

 

4 תגובות

  1. באמת כשחולים בשפעת כל השאר מתגמד.
    אקרא את הספר. מעניין וגם התיאור שלך.

  2. אביטלי היקרה, מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב, ושבכל זאת נשמר לך איזה מקום של שקט שאפשר להרפות בו. בטח לא. אני זוכרת כמה זה בלתי אפשרי כשיש ילדים קטנים בבית. לא קראתי את בלאק סוון גרין, עשית לי חשק. מכינה לך מיץ תפוזים סחוט טרי, ומעמעמת את האור בחדר
    תנוחי

    • יעל כמה את מקסימה ריגשת אותי עד דמעות.
      יש לי גם גדולות ובינוני וקטן מאד אז איכשהוא הסתדרתי. רק שממחר אין לי באמת מי שייחזיר לי אותו מהגן ואני מאד חלשה עדין ואאלץ לעשות אז זה לבד.
      מקסים מצידך שהתענינת.נשיקות בריאות באוייר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת