תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
נגיד שאת מבקשת סליחה, אזי אנשים יכולים( וזה קורה) להרים גבה ולומר " נו יופי יום כיפור, הדתיים האלה, אצלם הכל מצוות אנשים מלומדה הרי לולא היום הזה הם בכלל לא היו מתנצלים, הכל מבחינתם זה פחד מעונש, גהנום וגן- עדן, דין ומשפט, שום ספונטניות ומוסר כליות אמיתי."
הם לא לוקחים בחשבון את כל הלבטים של לפני: כלומר , אולי פגעתי, אבל אולי פשוט עניתי, אולי הייתי
אמיתית, ניערתי, מישהו היה צריך לומר מה שאמרתי, או נהגתי כך כי הייתי פגועה והמדובר בפצעים ישנים, אז בסוף התפוצצתי, עניתי, שלפתי את המוגלה משיפולי הבטן המפוצצת ו…
כלומר גם אם זה כתוב שיש צורך לפייס את חברך, עדין אתה( כולל אני) מחפשים דרכי מילוט מכל המעמד, מפני שלפעמיים זה שלפניך לא מוכן לקבל את סליחתך, הוא רוצה תחנונים, ואז בסדר, אבל אולי בשנה הבאה, אני עדיין לא בשלב הירידה על הברכיים, אם כי אני צריכה, תן לי את הזמן וזה יקרה, ו.. או שאולי מעתה בכל ויכוח סתמי הוא יאשים אותך, מותק זוכר שאז בקשת על זה סליחה, זוכרת שכבר עשית לי את זה, אז איך זה שכשלת שוב, ובאותו מקום בדיוק, מה שווה כל הסליחה שלך, אם את שבה וטועה , שבה וטועה.
כל המכשולים הללו עומדים בפני מבקשת או מבקש הסליחה,
ולמרות הכל אני מבקשת סליחה, האמת שאני רוצה לקחת עלי קבלה חדשה , שמבטיחה שלא אפגע יותר, אך לעולם אין אני יכולה להיות בטוחה, איזה יום יפול עלי, מה יהיה המצב במשק, במדינה, ולכן אומר , אשתדל, כלומר אשתדל לעמוד בקבלה הזאת שאומרת שאין לפגוע, להטיל דופי, וחס וחלילה להלבין פנים, שזה הגרוע מכל.
אבל לומר שאשתנה, זה קשה, לקחת על עצמי את " שמירת- השבת" קל לי יותר מלהיות הרבה פחות נחרצת ולעיתים אף מעצבנת. למרות שיש את כל אלה שיודעים איך לומר הכל ועדין לצאת מזה נעימים ואדיבים, אבל זאת לא אני. כלומר קצת אני, אולי..אבל לא לגמרי, והדרך ארוכה .
ובכל אופן אם פגעתי בכל זאת אבקש מכולכם כבר מעתה.. סליחה!
לבקש סליחה זה אכן עניין גדול.
לא מכירה הרבה אנשים שניחנו ביכולת להכיר בטעות, או בפגיעה שפגעו שלא לצורך או בעוול שעשו אם בשוגג ואם במזיד, ולהתנצל בפשטות ובאמיתיות…
שנה טובה אביטל וגמר חתימה טובה.
זה האגו שמכשיל, אני מה אני עשיתי? אל תעמידו אותי בפני עצמי, לא באמת.
אבל להיות אמיתי וגם חומל וסולח זאת משימת חים.
גמר טוב לך ולכל אהוביך.
הי אביטל, אני לא מאלה שחושבים שבקשת הסליחה ביום כיפור היא סתם. אמנם אני מתעקשת לבקש סליחה מאוד קרוב לזמן הפגיעה אבל אם יש נקודת הזדמנות לכלל לבקש סליחה וגם אם יום כיפור הוא נקודה שכזו הרי שמה טוב.
עבורי יותר קל לבקש סליחה מאשר להיות זו שסולחת אבל זו לא בעיה גדולה כיוון שאין כמעט אנשים ברשימת הלב שלי שיש לי בעית סליחה איתם.
היחיד בעולם שאיתו לא אדבר למרות כל בקשות הסליחה שלו הוא אחי, ולא מכיוון שנפגעתי אלא מכיוון שהוא פגע בילדיי ועל פגיעה בהם אסור אפילו לנסות לבקש מאם לסלוח. (הוא, והמורה של בני, אבל זה כבר סיפור אחר ובסוף השנה היא תעבור לנו).
לא מכירה את נוסח האיחולים אחרי שעברה תחילת השנה אז אם עדיין הזמן נכון עבורך, מאחלת לך שתהא לך שנה נפלאה מלאת שמחה ושלמות נפש.
מאד מבינה אותך בעניין אחיך.
א. הכי קשה משום מה לסלוח לבן משפחה.
ב. ילדים זה נושא רגיש מאד אצל כולנו, כלומר עלי תדרכו, אבל לא שמתם לב שבדרך פגעתם במשפחה שלמה ויותר מזה בדור העתיד שלי, שאיתו רציתי שהכל יהיה אחרת.
גם לי קשה מאד לסלוח למי שפגע בילדיי ואפילו שעשה זאת בעקיפין, מאד קשה.
ואני יודעת כי כתבת לי בעבר שלא הגעת ממקום קל, ולאנשים שלא הגיעו ממקום קל ורוצים לשקןם ולבנות, אצלם הפגיעה הרגשית הרבה יותר קשה.
גמר חתימה טובה לך ולבני ביתך.
ממני.
דווקא גם בנושא בני משפחה אין לי בעיה לסלוח מהר, אבל לא בנושא של פגיעה בילדיי. אני אמא שמאפשרת להם המון חופש מצד אחד, אבל שומרת מרחוק כמו לביאה שלא יפגעו בהם. במקום שבו הם נפגעים, הכעס הוא לא רק על הפוגע, אלא גם על עצמי שלא הצלחתי למנוע את הפגיעה.
מאיפה זה בא? בדיוק כמו שהיטבת לזכור, מהמקום שבו נצטרכתי לביאה עבור עצמי ולא הייתה לי.
אגב, בי מעולם לא פגעת ואת נחמדה בעיניי מאוד, ואני מקווה שלא פגעתי אף אני חלילה בך מכיוון שזה עלול לקרות עקב רקעינו השונים. הנה גם אני מנצלת את התקרבות יום כפור למילים טובות, ומאחלת לך גמר חתימה טובה מכל הלב.
סיגל.
אביטל, בכל מקרה של פגיעה, חושב שהתנצלות על טעות ברגע שהיכרת בה היא מידת היושרה, אבל תיקון הפגיעה באופן שמוסכם על הנפגע היא הריפוי האמיתי וניקוי השטח באמת.
זה המצב האידאלי לשם אני שואפת והוא דורש שינוי דפוסים עמוק אצל שני הצדדים.
אולי הצד השני מעיר בי צד רדום ורע אזי עליו לדעת זאת, מצד שני זה לא פוטר אותי, האידאלי שאשתנה בל קשר לתגובה שתבוא, אבל זה מאד קשה.
גמר- טוב.
היי אביטל
לבקש סליחה, זה חשוב, חשוב גם לחיות, ליטעות, כשמישהו לא סולח לי זה לא בגלל שלא ביקשתי.
או באמת יש מעשיפ שלא סולחים עליהם
או כי חשוב לו להיות המסכן
בכל מקרה הפוסט שלך מזכיר לי שוב, סלוח…
במיוחד לעצמי.
שנה טובה
טובה
חשוב מאד לסלוח לעצמך וגם ללמוד מהטעות.
להאמין שהפעם הבאה תכפר על הכל, לחיות מעל הכאב, שזאת מידת החסידות.
גמר טוב טובה. לך ולכל אהוביך.
לפעמים הפגיעה היא כה אנושה שאי אפשר באמת לסלוח.
הלוואי לא נגיע למקומות כאלה.
חתימה טובה אביטל לך ולכל המשפחה
זה נכון, לפעמים בקשת הסליחה היא שטחית, אמרתי ונפטרתי מזה, אז לזה באמת קשה מאד לסלוח.בעיקר אם כל כך נפגעת והצד השני מתעלם.
צריך שזה יהיה מלווה בעוד אקורד שהוא מעבר, כך אני מרגישה.
יש מקומות פגועים בנשמה שדורשים יותר.
גמר טוב לכולנו.
FAAAA
האדם החומל והסולח משחרר את האנרגיה הרעה שהיתה כלואה בו שהיתה עלולה להתבטא בכעס ,נקמה ושנאה. החמלה משחררת את הסולח מכל זה על אחת כמה וכמה בקשת הסליחה