תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אמרתי למשה שאתייחס קצת לכמה פסיקות שנוגעות לחיבור למכונת הנשמה.
פסיקות שאני הקטנה למדתי בהרצאה שעסקה בתלמוד והשפעתו על ימינו אנו.
כשיצאתי מן ההרצאה אמרתי לעצמי :שוואלה הם לא "סתם "שורפים זמן ישיבות האלה , לא הם לומדים דברים שנוגעים בחיים עצמם.
התורה היא באמת "עץ חיים למחזיקים בה" היא רלוונטית לימינו וחשוב לעסוק בה.
בקיצור יצאתי במסקנה שצריך לומדי תורה . זאת בניגוד למה שמפמפמים לי בראש שזה מיותר ויכול לשמש "כמיני תחביב".
נא לזכור שאני רק מתלמדת ומי שיודע יותר ממני מוזמן לתקן אותי.
הסוגיה היא כזאת: אל בית חולים מסוים בארץ מגיעים שני חולים אחד קשיש שיחייה עוד ימים ספורים והשני צעיר יותר ובעל סיכויי טוב יותר להינצל.
בעיה : יש רק מכונת הנשמה אחת . כלומר רק אחד מן החולים יונשם , השני יומת.
הבה נקשה את הקושיה : מה קורה אם הקשיש הגיע לפני הצעיר?
מה קורה אם שניהם הגיעו באותו זמן?
מה קורה אם הקשיש כבר מונשם מספר שעות , האם לנתקו מן המכונה ולפנות דרך לצעיר ולחזק ממנו?
בואו ונחזור לימי התלמוד שם התווכחו על הסוגייה בלבוש אחר.
התלמוד מביא סיפור של שניים שהולכים במדבר לאחד מהם יש מימיה מלאה במים, ולשני יש מימיה ריקה.
אם שניהם יתחלקו במימיה שניהם ימותו . אם בעל המימייה ישתה ממנה עד תום הוא יחיה .
סוגיה נוספת : מה קורה אם לשניהם אין מים , אבל הלך מזדמן מנדב להם מימיה משלו .
האם הוא אמור לתת לשניהם להתחלק בה ולגזור עליהם מיתה?
האם יעניק לאחד כן ולשני לא ?
שני רבנים חשובים מתווכחים על הסוגיה . בן פטורא ,שטוען שיש לנהוג על פי הפסוק :" וחי אחיך עימך "
כלומר אחיך חי עמך ומת עימך, ולכן עליכם להתחלק במימיה בשני המקרים.
רבי עקיבא טוען את ההפך הגמור : הוא מסתמך על הפסוק " ואהבת לרעך כמוך" .
"כמוך" זה אומר שאתה קודם לו.
אם המימייה שלך תשתה את כל מימיה לבד .
ובמקרה השני תינתן המימייה לאחד מהשניים ואפשר להטיל גורל .
רבי חיים מבריסק שחי מאוחר יותר ולמד בישיבת וולוז'ין ( אותה הקים הסב רבא רבא.. ועוד..שלי מצד אבי הרי הוא רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המועדף של הגאון מווילנא ) מפענח את דברי השניים:
לדעתו בן פטורא מתייחס לדבריו לחיים כערך . עבורו חיי שעה אחת שווים לחיי הרבה שעות ולכן "וחי אחיך עימך."
רבי עקיבא מתייחס לחיים עצמם. חיי שעה אחת אינם שווים לחיי הרבה שעות, והרי ידוע שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות כולן ולכן" ואהבת לרעך כמוך". " כמוך" הוא הדבר החשוב. חייך קודמים לחיי חברך ,כי לפחות אחד מכם יחיה הרבה שעות .
אנו פוסקים על פי רבי עקיבא .לכן טוען רבי פינשטיין , רב אמריקאי אורתודוכסי ששיך כבר לדורנו והלך לעולמו , אך פסיקותיו ממשיכות להדהד בעולם הדתי חרדי ובכלל כך..
בשני המקרים הראשונים , יועדף הצעיר על פני הזקן .
ורק במקרה השלישי ,בו חובר הזקן מראש , לא ניתן לנתקו ,כי המדובר בקיפוח חיים על ידי אדם.
ומה קורה במקרה רביעי, שלא הוזכר: בו הנהלת בית החולים חסרה מכונות הנשמה ויודעת שיש להעדיף את הצעיר על הזקן , ומאידך שוללת ניתוק הזקן מפני הצעיר.
האם רשאי בית החולים להשאיר מכונה אחת במצב לא פעיל , על מנת שתוכל לשמש תמיד את הצעיר במידה והוא יגיע ובכך להימנע ממחלוקת?
קובע רב גדול שהלך לעולמו לפני כחצי שנה. שמאחר ואנו פוסקים על פי רבי עקיבא , רשאית ההנהלה לעשות כרצונה, זאת מאחר וקיים דין קדימה במכונת ההנשמה.
אביטל, דקה לפני שאני נפרד מהמחשב עד
סוף השבוע: הסוגייה שאת מביאה כאן,
היא שונה מהדילמה הנוראית המיוצגת
בשיר, משום שאצלי השאלה היא "המתת
חסד" וההשאלות הערכיות מוסריות
הכרוכות בכך לעומת פסיקת ההלכה ושבועת הרופאים. אך גם הדילמה שהבאת
מצוינת, וכמו שאומרים בכדורעף, "הרמת
לי כדור להנחתה", אני מלמד את סוגית
השניים שהולכים במדבר, בקורס שאני
נותן למצטיינים – את רואה לא רק בישיבות לומדים דברי תורה.ובכן
א. מבחינה ספרותי זו סוגיה מצוינת משום שהיא נפתחת כמניפה לכל מיני כיוונים. בן פטורא דוגל בערך הרעות והאחווה על חשבון החיים. חשיבתו במובן זה היא גם פסיכולוגית ולא רק דתית. הוא אומר שעדיף ששניהם ימותו ולא יראה האחד במות חברו, היינו שלא יצטרך לחיות ברגשי אשמה וסיוט כל חייו. רבי עקיבא דוגל בקדושת החיים ובאיסור החל על אדם לוותר על חייו ולו למען הזולת, את הפסיקה הזו הוא דורש לא על "ואהבת לרעך כמוך", אלא על "וחי אחיך עימך" היינו שהזולת נסמך עליך ולכן הוא אומר: "חייך קודמים לחיי חברך". דווקא על פי "ואהבת לרעך כמוך" היה צריך רבי עקיבא לפסוק אחרת. התלמוד אחר כך מקשה על רבי עקיבא ואמר: "מי אמר שדמך סמוק יותר מדם חברך".
וכאן הפרדוקס הגדול: על פי בן פטורא שמקדש את המוות, התוצאה יכולה להיות אחרת לגמרי משום שאם אני אדע שחברי לא יפקיר אותי וישתה את המים ולהיפך, שנינו נוכל לבצע את השליחויות המסוכנות ביותר למען עצמנו והכלל. (אגב בקורס קצינים כשהביאו את הדילמה הזו, נחשי מה הם בחרו? דווקא בן פטורא. ואילו ההשלכה מדברי רבי עקיבא היא, שיכולה להיווצר חברה אגואיסטית שכל אחד דואג רק לעצמו, כלומר שיש פנים לכאן ולכאן. ברור שעל פי התפיסה היהודית פסיקתו של רבי עקיבא היא הקובעת. אבל לאורך השנים ובמציאות במיוחד זו הישראלית, נדמה לי שאם חפצי חיים אנו רצוי שנאמץ את גישתו של בן פטורא לא כדי למות אלא כדי שכל אחד יראה גם את הזולת ולא רק את עצמו.
נכון הושפעתי ממך זה לא אחד לאחד. בקשר לצבא שם דווקא הולכים יותר על בן פטורא כי למדנו שחייל לוקח בחשבון שימות בשדה הקרב ולכן מעשהו של רועי קליין מוצדק.
התלמוד מאד מורכב.