תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אחרי הצום הבת מתקשרת ומבקשת לדעת איך היה הצום, ואני עונה שהרב כהרגלו בכה.
התגעגעתי לבכי שלו היא עונה, אצלנו היה די יבש. כן במיוחד כמהה הבת לקול השרוף והניחר שבוקע ממעמקי בטנו , הקול שהוא משמיע לפני " אל נורא עלילה" הטון הזה שגורם לך להגרר אחריו אל תוך החדר הנעול בלי לפחד ,אבל עם להתבונן, רב כמוהו מצליח להעלות כל תפילה אל מקומה.
לפני שמגיעה הנעילה, לפני שארון הקודש נסגר על ספריו, הרב שלנו מדבר עם הקהל ותבינו שאנו לא מתפללים בסיטי אלא בר"ג שם בעזרת נשים לצערי כן, אפשר להבחין בנשים עם מכנס , ובעזרת גברים, בנערים עם גופיות, בשבתות חתן, בזמן שהצאצא עולה לתורה, ישנם אנשים שלא מוכנים לותר על הנייד, אבל אולי בגלל עודף הניגודים הזה קדושת היום מורגשת כאן יותר מאשר בסיטי, שאוירתה תמיד מהולה ביראה.
נכון שבזה שמתפללים בבית כנסת שממוקם רחוק מהבית, מרויחים שכר פסיעות, אבל בכל זאת יום כיפור,הדרך מתישה, אני יודעת, דבר לא ישנה, גם לא זה שבעלי נאלץ לבלות את ההפסקה , שכוב על פני הספסלים, בעלי זה לא מוותר על הרב שלו, איש בן למעלה משבעים שקורע שערי שמיים בגעיות צרופות.ובכל זאת היצר הרע מתקומם, אם כי לא במלוא עוזו, אני עייפה,
כאמור לפני תפילת נעילה, הרב מדבר על הניצוץ הזה שנמצא אצל כל יהודי,גם בכזה שמוכן לנתק לחלוטין את הקשר עם הבורא, ולחטוא בכל מה שנקרה על ידו. אתם מכירים אנשים כאלה? לי יצא להתקל בהם, דוקא השנה, כן, אבל אני מוחלת, מוחלת בלב שלם, זה מה שעשיתי עם עצמי לפני שהגעתי לתפילת נעילה, האמינו לי שאפילו אמרתי מחול מחול מחול, על המורה שהתעללה בי בכיתה ח' , מה אני צריכה לגרור את חוסר הרגישות שלה במריצה , מה גם שהקדוש ברוך הוא מידתו היא מידה כנגד מידה, תמחלי והוא ימחל לך בחזרה.
וכמו כולם, גם אצלי יש על מה.
על הבן הקטן אני סומכת, הוא בילה את רוב היום בבית הכנסת לצד אביו ואחיו, ילד בן שמונה, שצורח את כל המילים בסידור ובהטעמה, בעיקר את המשפט: אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת : נוצר לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה.
החזן הצעיר מסלסל בקולו הטהור והרענן.
בתום התפילה רבים מהמבוגרים ניגשים אליו על מנת ללחוץ את ידו.באשר לי הגעתי לסוף תפילת מנחה
ילדים אחרים בני גילו, בני העיר הזאת, רוכבים על אופנים בכבישים הריקים, וזה הקטן מלהיב את הקהל בלהט שלו, שליח של שמחה.
ה, וכבר התמקמתי על מקומי,התחברתי לקוני, כשניגשת אלי אשה עם חולצת טריקו בהירה שרוכסנה פתוח מאחור, וסמרטוט לבן מוטל ברישול על קודקודה, אני פותחת למענה סידור שמצאתי ומראה לה היכן אנו אוחזים, היא מודה לי, אשרייך ישראל, נפלטת ממני מחשבה מבהיקה, שכל השנה אתם מוסתים על ידי ממשלות זדון, ובכל זאת ביום הכיפור, אתם נוהרים לבתי הכנסת על מנת להעלות את אותו ניצוץ טועה, שהלואי וישנה את גזר הדין של כולנו השנה.
אולי על כך הרב בוכה, על אותה ערבות, שמתגלה ברגעים נדירים מאין אלו.
מרגש אביטל ריגשת אותי עד דמעות .כמו שכתוב בתניא -יהודי אפילו אם הוא שק של קליפה יש בו אהבה מסותרת לבוראו,שנזכה.
תודה חנה, תגובתך מחזקת ומרוממת.
ביתי סיפרה לי שהיא עבדה זמנית באיזה מקום, ועברה אצלה אישה שממש נראתה לה רחוקה מתורה ומצוות. כולה קעקועים ולעג.
וביוום כיפור, בהשגחה פרטית מלאה, היא נעמדה לידה בנעילה ומיררה בבכי כל התפילה. מה אנו מבינים בכלל.