תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
===============================================. אני יושב בצינוק הזה כבר שעתיים . כל דקה עוברת כמו שעה, כל שעה היא שנה בחיים שלי . אני מנסה לרכז את המבט שלי על נקודה רחוקה בקיר, אבל זה קשה .אור חלש מטשטש לי את הראיה. זבוב מעצבן מזמזם לי עמוק בתוך האוזן .אני מכה בו והוא חומק מהמהלומה, מתקרב אל עבר הראש ,חוצה אותי לשניים , עין שמאל שלי מצליחה לעקוב אחריו ואז הוא שוב מלהטט, מטייל לי על המצח,על הקרקפת ,הנה הוא מתגלש לו במורד העורף ואז נעצר. עכשיו הוא ישגע אותי…מה כבר עשיתי שזרקו אותי לפה. לא אני שלפתי סכין ראשון ,הם סתם מאשימים אותי. קודם הוא איים, אז הראיתי לו. יש לו מזל שלא גמרתי את מה שהתחלתי. אם הייתי גומר.. אולי אם אני אהיה מספיק סבלני, הזמן פשוט יחלוף, בטח יצליחו להעביר לי כמה שורות ואני אשאף אותן חזק , כאילו הן ספר תהילים. אשרי האיש.. ככה כתוב בפסוק הראשון ואת השאר כבר לא קיימתי. נחכה.
פתאום אני מתחיל להתגעגע לבחורה האחרונה שהייתה לי ,אפשר להגיד שהינו חברים ,תמיד שהיא הייתה באה אלי הייתי מציץ לה עמוק לתוך העיניים, מרגיש כאילו גושים של אדמה חמה מטילים לה בתוך העיגולים השחורים..
אני לא ישכח את היום בו היא נעמדה בפתח של הבית שלי ואמרה בקול הצרוד שלה: "באתי ".
התביישתי פתאום שכל מה שיש לי לתת לה זה כלום . אם כי לא הסתרתי ממנה את זה שסחבתי אחרי רק מצנפת מלאה בבעיות וצרות.
שנייה לפני שהיא הגיעה לביקור , התחוללה אצלנו בבית מריבה וכרגיל כל מה שקרה חזר והתרוצץ לי במחשבות , עולה ויורד בקצב תופים של מופע רוק"נרול.
כרגיל ,אבא דפק לאימא את הראש בקיר ואני שמאסתי במצבי רוחו המשתנים , מיד תלשתי אותה ממנו, והשארתי את הקרקפת שלו אצלי מדמין שהוא פקעת רכה .
" תעזוב אותו". ככה אימא צרחה כלפי ,כשהיא התעשתה לה , מתעלמת מזה שכרגע אבא שלי תקף אותה, מתעלמת מהעין הכחולה שצמחה לה בין העיניים, סופגת אל תוכה את מסת הכאב כאילו היא צוף של פרח מרדים .
אבל אני לא יכולתי להתעלם , תפשתי לאבא בגרון , מטלטל אותו לכל הכיוונים , מתכנן לשחוט אותו כמו בערב יום כיפור . הופך אותו לתרנגול הכפרות הפרטי שלי.
אחי, שתמיד אהב את אבא יותר ממני , התעורר לחיים . הטלויזיה המשיכה לשדר ,אבל הוא כבר לא היה מרוכז במהדורה. הייתה לו מהדורה אחרת לערוך.
" תזהר ממני." הוא צרח.
לא הגבתי והוא התרומם מהספה וזרק עלי מקצה הסלון מספריים חדות.
"תפסיק להתערב במריבות שלהם . הוא בכל זאת אבא שלנו".הוא ילל בקול של צופר , זזתי הצידה ואבא שלי נשם לרווחה. בזריזות של שפן הוא ברח לחדר השינה ונעל אחריו את הדלת . אחי תקע בי מבט מזלזל .ואז במין אדישות קפואה , הוא נכנס לזלול במטבח קציצות דג מפרכסות . הכוח שזרם לי בורידים עזב אותי בבת אחת, נזרקתי על הספה ואז היא באה , נכנסת בלי אפילו לדפוק .
מגרה אותי פתאום לעשות לה משהו..העור השחור שלה מחזיר ברק גם בלילה..
אהבתי אותה ,שנאתי אותה, לא רציתי שתראה אותי ברגעים כאלה ,מצד שלישי התפללתי שתישאר.
" למה את נדבקת אלי כל הזמן?" ,שאלתי וישר התחרטתי .
"כרגע כמעט רצחתי את אבא שלי", אמרתי לה. היא לא הגיבה.
יצאנו מהבית והיא עדין שותקת , לא חורכת בפה מילים ונאומים כמו כל הנקבות הממוצעות. שנינו משוטטים על המדרכה .אני מעשן , היא בוהה. בסוף אנחנו מתיישבים על ספסל בשדרה ,מולנו בנין רב קומות. מתוך המכוניות שעוברות, אנשים מציצים לעברינו בעיניים סקרניות.
"לא רוצה שתשני אצלי היום ". אמרתי לה מתוך רצון לשמור עליה, נבהלתי פתאום מעצמי. אם כמעט רצחתי את אבא שלי , לך תדע מה אני יעולל לה. הרגשתי כאילו נחש גדול ושחור מסוגל לצאת ממני ולהכיש אותה.
"לא אישן .אתה מפסיד ", היא צוחקת ומיד מוסיפה: "אימא שלך באמת אישה טובה ,זה לא מגיע לה מכות כאלה".
"בטח אישה טובה. לא כמו זאת שלך . אם הייתי מסתובב ככה לילות שלמים בלי להגיד לאן אני הולך ,הייתה רצה אחרי ,לא הייתה מוותרת עלי בחיים .זאת אימא".
פתאום שמתי לב שהיא מצטמצמת כמו עכברה והופכת לדמעה ארוכה .
" לא רוצה להעליב. אבל למה ככה .את ילדה קטנה צריך לשמור עליך. " הסברתי לה את עצמי.
" אתה כבר עושה את זה". היא התייפחה .
נעשה לי חם כשהיא נצמדה אלי עם קצה הישבן ,הספסל הלך והתקצר. הייתי מסוגל לעשות לה את זה שם ,בלי בושה. רק שפתאום מהבניין שמולנו נשמעו צעקות.
"אמרתי לך ,הכל בגללך, תפסיק".
"תמיד את אומרת אותו דבר". עוד סלט של קולות נשים ,גברים ,ילדים השתולל לו לפנינו.. .
" תהיה בשקט." משהי צרחה.
" תכף נראה מה זה שקט." מישהו ענה .
" אתם לא יכולים." קול של ילדה טיפס ועלה.
הקשבתי בדריכות לנעשה, ניסיתי לקלוט את השתלשלות האירועים . פתאום הבנתי שככה זה ,כל אחד בטוח שהוא צודק ובעצם בטוח שכולם טועים.
"כנראה שבכל מקום בעולם הזה אנשים לא מסתדרים אחד עם השני . אלוהים עשה את העולם מבולבל ,כדי שנלמד לסדר אותו, אסור להתרגש מזה".הסברתי לה.
"נכון ". היא לחשה ואז שוב התחננה.
" אז אני באה לישון אצלך ?".
" כן ". עניתי בביטחון כי בסך הכל אני גבר.
אבל עכשיו איפה היא? אני יושב בכלא כבר חצי שנה והיא לא באה אפילו לחצי ביקור, כנראה שהיא שכחה אותי. ואני שכחתי את עצמי , לא נכון, מה כבר עשיתי ? נכון שלפתי את האולר אבל לא דקרתי. הלהב לא נגע בו ,סתם רפרף ,שום שריטה לא נשארה עליו.יאללה שיוציאו אותי מפה כבר ..שיוציאו.