תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אני נוסעת בחושך
ארבע מאות מיליארד כוכבים
מקיפים אותי
אגרופי הבטון מצטמצמים
כל הסיוטים שרקמתי עבור שנינו
מבקשים
שתמתח סביבי חבלים עבים
הרי שני שליש מהאנושות
מצוירת לי על הפרצוף
פצצת אטום זרה
מבקשת נשיקה
ארבע אמהות עומדות על קצות האצבעות
כל כך הרבה קורה כאן בעולם
ואני
נוסעת
חושך.
אתה טוען
שזה לא שחור או לבן.
שיר מצויין אביטל. חזק ומנקב
תודה איריס, אוהבת את ביקוריך כאן.
יפה אביטל
תודנה לך גבריאלה, שמחתי על המחמאה שבאה מפיך.
מאד יפה. "אגרופי הבטון מצטמצמים"
בהתחלה קראתי אגרופי הבטן מצטמצמים. ולרגע הרגשתי את אותה תחושת מחנק.
ויש שיר נפלא של אלי אליהו "בלי הגה", אצטט רק שורה מתוכו,
"עכשו, בלי הגה, אני נוסע בעלטה,
מחניק זעקות נשמה,…"
מעביר תחושה דומה. ובכלל, ספר חובה הספר הזה של אלי אליהו.
תודה איריס, על כך שאת מידעת אותי על השיר, אם הוא כאן בבלוג שלו אקרא מיד.
ובכלל תודה עת תגובותיך החכמות.
שבוע- טוב.
אביטל מתוקה,
בדקתי ולדעתי השיר לא מופיע בבננות. מצאתי לך וידאו של השיר,
(מקווה שהאוזניות אצלך עובדות)
נשיקות
http://www.youtube.com/watch?v=LSjrT_G4xsI&feature=related
איזה כותב נפלא הוא, רגיש וצנוע.
האמת שכתבתי עוד שיר על נסיעה, הנה כאן:http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=161&itemID=4212
איכשהוא נסיעות עושות לי את זה.
ותודה על ההשקעה בתגובות ובכלל.
נשיקות.
לאביטל
מאד יפה השיר שלך.
מצטרף לדעתה של איריס אליה בדבר ספרו של אלי אליהו.
שבוע טוב
גיורא
תודה על הביקור גיורא, אתה תמיד מעשיר אותי בידע.
תגובתך חשובה לי.
שיר מאד יפה אביטל
אוהבת במיוחד את המשפט
"ארבעת האמהות עומדות על קצות האצבעות"
אגב אני חושבת שיש לומר : ארבע
תודה ריקי, אני אשמח אם עוד מגיב יאמר לי את דעתו. ארבעת או ארבע?
הכפפה נזרקה.
כן, אביטל יקרה. בוודות ריקי צודקת.
צ"ל בוודאות ריקי צודקת. ריבוי נקבה ללא הת' בסוף.
כמו שתיקנה ריקי ארבע אימהות
אם שתיכן אומרות אז כבר תיקנתי. ואני תכף רצה.
אבל אביטל. משהו לא ברור. ארבע אמהות זה ברור. אבל הכוונה הייתה ל"ארבע האמהות" עם ה היידוע.
זאת אומרת שהשורה הייתה צריכה לחזור להיות כזאת,
"ארבע האמהות עומדות על קצות אצבעות"
לא יודעת. מקווה שהובנתי.
הדת, כל דת, היא חשיכה גמורה. אז פשוט תיזהרי לא להיתקל בקיר, אם את נוסעת בחושך…
איזו תגובה מרושעת
לא יודעת איך הגעת לדת, אני כתבתי את השיר, אחרי הרצאה בה שמעתי שכל יום יכול להרוג אותי מטאור, ובניסי ניסים ה' מציל אותי.
ולכן הלכתי הפוך על הפוך בשיר.
ומיד פירשת את זה כעניין דתי ופחד ממנה.
כשכוונתי הייתה הפוכה.
הכל במוחו של הקורא.
אהבתי את השיר אביטל, שיהיה לך תמיד אור
תודה חנה , גם לך.
נוסעים בחושך, כולנו בכל מיני רמות,
יש כל מיני סוגי חושך.
אלה שאת מודעת אליהם, נעשים קצת מוארים, הלא כן ?
אוהבת את משחקי האור והחושך,
את הקוסמיות, היחס הכולי גם בזמן.
"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול
יושבי בארץ צלמות
אור נגה עליהם…"
קווי לטוב ועשי את שלך.
תגובה מקסימה רות, עמוקה כמו המקור.
תודה.
שבוע- טוב.
זאת באמת הייתה הכוונה רונית, הקוסמיות, החלל שהוא לא נגמר.
ובטח שכולנו מוארים.
חשבתי המון על המשפט הזה, ולכן לקח לי זמן להגיב אליו.
שיר יפה מאוד ,אביטל, מסע בחושך כשכל נטל האנושות על כתפי הדוברת
וגם גווני האפור מתסכלים לא פחות ואיך את אומרת תמיד ,יקירה ?
מעט אור דוחה הרבה חושך וההשתוקקות תמיד באה מתוך החושך
נכון ההשתוקקות באה משם, ובאמת כיוונתי למסע.
בחושך שראיתי בדמיוני היה גם יופי.
יופי בפחד ושהכל יכול להתהפך.
כל רגע.
יפה אביטל
אשמח אם המגיב יחשוף את זהותו ,ובכל מקרה תודה!
שיר נהדר
תודה נעם, שמחתי לארח אותך בבלוגי.
ד"ש לליסיה( אם אתם בקשר).
בקריאה ראשונה חשבתי על "נוסעת בחושך" כמשל, ואז קראתי בשגגה "אגרופי הבטן מצטמצמים", יפה חשבתי. ואז קראתי שוב והבנתי "הבטון". עוד יותר מעניין לקרא לבניינים, לעיר, אגרופי בטון. זה מתקשר למה שראיתי במתיחת החבלים, זירת איגרוף.
והינה בסוף, ברור שלא הכל שחור לבן, יש הרי אגרופי בטון אפורים.
ועוד הרבה צבעים!!!
לוסי, איזו תגופה צבעונית ומעוררת.
כייף לקרוא אותך.
צ"ל תגובה.